"די, באמת? הוא כל כך מצליח אצלכם? לא היה לי מושג", כך מגיב ראג'ה גונסל, במאי "הדרדסים", בראיון בלעדי לוואלה! תרבות שבו הוא לומד כי סרטו הביא לאולמות מעל חצי מיליון ישראלים, וכך נרשם כלהיט הקולנועי הכי גדול שהיה כאן השנה. זאת בהפרש עצום לעומת שאר המתחרים, אפילו מפלצות תהילה מסוגן של "הארי פוטר". "הבנתי שהסרט נהנה מאהדה גם בישראל", מוסיף גונסל בראיון שמתקיים לרגל ההישג, "אבל לא ידעתי שהיא כה גדולה. אני מלא שמחה והוקרת תודה על כך".
מובן שההצלחה המקומית של "הדרדסים" אינה חריגה, שכן הסרט היה לשובר קופות מפלצתי ברחבי העולם. וכך, הוא אגר מסביב לגלובוס כ-500 מיליון דולר, יותר מכל מוצר אחר השנה שלא היה פרק בסדרת סרטים מבוססת. יותר משלושים שנה לאחר הביקור האחרון שלהם בקולנוע, השכיל גונסל לקחת את היצורים הכחלחלים ולהפוך אותם מחדש לתופעה תרבותית חוצת יבשות.
כיצד הוא הצליח בכך? לדבריו, שלושה גורמים עומדים מאחורי הפופולריות הגלובלית של מותג "הדרדסים" בכלל ושל גלגולם הקולנועי בפרט. "קודם כל", הוא אומר, "יש בסרט המון אנושיות. היא טבועה גם אצל גיבוריו בני האדם כמובן, אבל אפשר למצוא אותה גם בדרדסים. הם יצורים אנושיים נורא, ולכן כל אחד יכול להזדהות איתם. בהקשר הזה, אני חושב שכל צופה, לא משנה באיזה נקודה בעולם, היה יכול למצוא משהו להתחבר אליו בסרט: אם זה המסע שעובר הגיבור האנושי בדרך לאהבות, ואם זה המסע שחווים הדרדסים כדי למצוא מחדש את ביתם. אחרי הכל, אבהות וחיפוש אחר בית הם הנושאים הכי אוניברסליים שיש".
ומה הסיבות האחרות?
"אני חושב שגם במה שקשור לקומדיה, לחצנו על כל הכפתורים הנכונים. בכוונה שילבנו כמה בדיחות שמכוונות למבוגרים בצד ההומור הילדותי, ובגלל שזה עובד אז כולם מרוצים. חוץ מזה, הסרט גם נהנה מהעובדה שהוא מבוסס ברובו על הומור פיזי, וסוג כזה של הומור לא הולך לאיבוד בתרגום. אחרי הכל, לא צריך לשלוט בדקויות של השפה האנגלית כדי להשתעשע מזה שמישהו מקבל מכה מבול עץ. ויש גם סיבה שלישית ואחרונה".
שהיא?
"אני חושב שגם הקונספט של הסרט היה מוצלח, וזאת הודות למקוריות ולחדשנות שלו. אם היינו משאירים את הדרדסים בכפר הבדיוני שלהם, כפי שקרה עד עכשיו, היינו לוקחים סיכון פחות גדול, אבל התוצאה גם היתה מעוררת פחות עניין. יצאנו מנקודת הנחה שהקהל יסתקרן לראות בפעם הראשונה מה קורה כשהגיבורים האגדיים הללו נהיים חלק מהמציאות שלנו, ובגלל זה התעקשנו לסבך לעצמנו את החיים, להביא אותם לעולם שאנחנו מכירים ולהפגיש אותם עם דמויות בשר ודם. סברנו שכל מי שאוהב את הדרדסים או אפילו כל מי שרק יודע על קיומם ירצה לגלות איך זה לעמוד במטבח במנהטן ולהחזיק אותם ביד, ואכן צדקנו".
האם ההצלחה הזו היא מבחינתך נקמה בתקשורת? הרי גם באמריקה וגם בשאר העולם, הם קיבלו את הסרט במטח של ביקורות שליליות.
"כן, הא? טוב, ככה זה מבקרים. אני כבר רגיל לכך, כי זה מה שקרה לי בפעמים הקודמות. אני תמיד עושה סרטים לקהל הרחב, ולמבקרים אין שום סובלנות כלפי סוג כזה של קולנוע. לדעתי, רובם כותבים את הביקורות מראש, על בסיס מה שהם שמעו על הסרט, ובלי בכלל לראות אותו. אני לא אשקר: האמת היא שאחרי כל העקיצות שספגתי בתקשורת, זה בהחלט תענוג לזכות בהצלחה המונית שכזו. זה מוכיח לי שבכל זאת, למרות כל מה שכתבו עליי, עשיתי משהו טוב".
ואתה חושב שתצליח לשחזר את זה גם בסרט ההמשך?
"שאלה טובה. המשכונים זה תמיד דבר טריקי. מצד אחד, אתה באמת צריך לשחזר את מה שאהבו, ומצד אחר אסור לך לחזור על עצמך. אז כן, אני במלכוד, אבל יש גם בשורות טובות מבחינתי: כיוון שכבר ערכתי היכרות עם הדמויות בפרק הקודם, אני לא צריך לבזבז הפעם זמן על הקדמות, ואפשר לצלול ישר לסיפור וככה להגיע בהמשך למקומות עמוקים יותר. אנחנו עדיין עובדים על פרטי העלילה, אבל אני יכול להגיד שגרגמל לא יניח לדרדסים בשקט".
לאור ההצלחה הבינלאומית של הסרט, יש סיכוי שהם ייצאו הפעם לא רק מגבולות הכפר שלהם, אלא גם מאלה של מנהטן?
"ללא ספק. האהדה שהסרט צבר בעולם תגרום לכך שלפרק ההמשך יהיה ניחוח בינלאומי יותר, בעיקר אירופאי יותר".
ואולי גם נזכה לראות את הדרדסים מגיחים בישראל?
"מצחיק. זה יהיה דבר מדהים, הא? אני לא יכול להבטיח, אבל זה בהחלט נשמע רעיון מעניין".
מה לגבי הוספת דרדסים? יהיו בסרט הבא כאלה שלא הופיעו בראשון?
"אני לא בטוח, זה בעייתי. תראה, כבר בסרט הזה רצינו לקחת את כל 99 הדרדסים לניו יורק, אבל כיוון שאנחנו עובדים באנימציה תלת-ממדית, זה פשוט היה בלתי אפשרי טכנית וכלכלית. לא היתה ברירה אלא להצטמצם ולהתמקד בדרדסים מובחרים, ואני מניח שזה מה שיהיה גם הפעם".
גונסל, בן 52, נשמע במהלך השיחה שמח כמו גרגמל כשהוא מפנטז על לכידת דרדסים או דרדסבא כשהוא מביט בדרדסית. לפיכך, אפשר להתפלא על העובדה שבעבר טען כי הדרדס שדומה לו יותר מכל הוא רגזני.
"באמת אמרתי את זה?", הוא צוחק כשאני מזכיר לו זאת, "בטח הייתי במצב רוח זועף באותו יום. זה קורה לי הרבה, בגלל כל הלחץ שיש בתעשיית הקולנוע, ולמען האמת גם היום אני רגזני! אבל זה לא תמיד ככה. לפעמים אני מרגיש יותר כמו דרדס מסוג אחר, וזה בדיוק כל היופי שבהם: מדובר בחבורה שהיא בעצם השתקפות של תכונות אנושיות רבות, וכל אחד מאיתנו תמיד יכול למצוא בה הד למה שהוא מרגיש. לפעמים אנחנו שלומפרים כמו ביש-גדא, לפעמים רגזניים כמו רגזני וכיוצא בזה".
גם לפני "הדרדסים" עשית קומדיות לכל המשפחה, למשל "סקובי-דו", "הצי'וואווה מבברלי הילס", "אף פעם לא התנשקה", "ביג מאמא" וכדומה. לא בא לך להביא לידי ביטוי את האופי המעט רגזני שלך באיזו דרמה כבדת משקל?
"האמת שכן, ואולי זה גם יקרה בקרוב. הילדים שלי הולכים ומתבגרים, אז תמה התקופה שבה הייתי עושה סרטים בשבילם, ואני כבר מגיע לשלב שבו הכל מוכן מבחינתי כדי לעשות סרטים בוגרים. הבעיה שכבר מזהים אותי עם קומדיות, אז לא שולחים לי תסריטים דרמטיים. בגלל זה, אם ארצה לעשות סרט מסוג כזה, אדרש ליצור לו את התוכן בעצמי. אני עובד על זה, אבל בינתיים כיף לי במה שאני עושה. אין תענוג גדול יותר מאשר להיכנס לאולם הקולנוע ולראות מאות אנשים צוחקים בזכותך, מה עוד שהם מגיעים לפעמים משלושה דורות שונים של אותה משפחה".
לסיום, אני חייב לשאול אותך איך זה שברגע שהדרדסים מגיעים לניו יורק, מכל השירים שבעולם בחרת לשלב בקטע הזה דווקא את "A Punk" של ומפייר וויקנד? זה מפתיע שדווקא הלהקה ההיפסטרית הזאת מוצאת את עצמה ברגע מפנה בסרט כמו "הדרדסים".
"זה באמת מפתיע, נכון? אבל מה אני אגיד לך, ניסינו כל מיני שירים, וזה מה שהכי התאים. יש משהו דרדסי נורא בשיר הזה. גם בקצב השמח שלו, גם במילים שלו, הוא פשוט מרגיש דרדסי".
מה זה אומר, "דרדסי"?
"לא יודע! זה מין ביטוי שהתחלנו להשתמש בו בזמן הצילומים. היינו אומרים 'זה כן דרדסי, זה לא דרדסי'. מה זה בדיוק דרדסי? קשה להסביר, אבל כשאתה נתקל במשהו דרדסי, אתה יודע לזהות אותו".
"הדרדסים": איפה ומתי רואים?
"הדרדסים": הביקורת
"הדרדסים": גם אתם ראיתם? דברו על זה בפייסבוק