אפשר להרגיש בכל פינה את השפעתו של משה פרץ. זמרים חדשים במוזיקה המזרחית משננים את תורת משה ומנסים לבצע אותה באדיקות. סביר להניח שאלבומו החדש, "זיקוקים", שמתאפיין בשתי בשורות, כבר נלמד בבתי המדרש המוזיקליים. אוזניים חדות יכולות להבחין בכך שפרץ הלך לכיוון יותר ערבי ופחות יווני או בלקני מבעבר בשירי החפלה הקצביים. "ארוץ עד אלייך" ו"אלף פעמיים" הם שני שירים שמוכיחים זאת בבירור. פרץ נוגע ברבעי טון, משחק עם המאוולים ומסגיר את השפעתו של הזמר שריף עליו.
הרי לכם מהפכה: משה פרץ, הזמר ששר הכי מתוק ונקי בעולם, "מתלכלך" עם צליל אסלי ממזרי וזה נשמע מעולה. הוא מצליח ליצור תמהיל לא מבהיל של מוזיקה ערבית, שבירות - ברייקים מסובכים לביצוע ובכל זאת נשאר קליט ונעים. ב"זיקוקים" פרץ מוכיח שהוא מדען מוזיקלי שהגיע למסקנות מרחיקות לכת.
במקביל לבשורה הזו, משה פרץ החליף את מקצב הבאלאדי הכל כך אופייני לו, למקצב רוק ובכך הוכיח שאין הבדל בין הז'אנרים מבחינת הצליל עצמו. זה בסך הכל משחק מקצבים וההגדרות הן באמת מיותרות. פרץ הרי סיפר בעבר שהוא בונה את השירים שלו כבלדות ורק לאחר מכן מלביש את הקצב. אחרי שיש את המבנה השקט של השיר, אפשר להתאים כל מקצב כמעט. מבלאדי ועד רוק דרך רגאיי כפי שעשה בפסטיבל הפסנתר.
ב"זיקוקים" פרץ הסוליסט מפתיע בשיתוף פעולה עם יוצרים אחרים. האלבום נפתח עם "אם את הולכת" שכתב יוסי נוריאל ונסגר עם שיר הנושא שכתב טל רביב ללחן ועיבוד של שמוליק נויפלד. כמו כן מתארחים באלבום גילי זכאי (שכתב והלחין עם פרץ את "אין כמוך") ואחיו של משה פרץ, ניר, שיצר איתו את "רוצה אותך". אפילו יוסי בן דוד, ההוא מפרשת מרגלית צנעני, נוטל חלק בחגיגה כשכתב והלחין את השיר הכי דכאוני באלבום "הולך לי מיואש", שנשמע מעט אירוני.
לצד השירים האלה אפשר להוסיף את הקאבר המצוין ל"אהובתי" של משינה והדואט עם יניב בן משיח "ואחרי ככלות הכל". כל המהלכים האלה מעידים על אמן שמרגיש בטוח בעצמו, שלוקח סיכונים גם אם הם מחושבים. אמן שיודע מה הוא רוצה מעצמו.
אביהו שבת חי בלה לה לנד
אביהו שבת לעומת זאת, מנסה להוכיח שהוא לא משה פרץ. מול הפופ הערבי של פרץ, הבן של שלומי שבת מנסה לייצר פופ מערבי. הניסיון שלו לייצר את הצליל הזה, מביא אותו למשהו שבארצות הברית היה מכניס אותו למגירה של "מוזיקה אתנית", מוזיקה מהסוג שאפשר לשמוע בפסקול של הסרטים שמתרחשים במדבר.
הרצועה השמינית, "את נוגעת", ממחישה זאת היטב: למרות כוונתו של שבת לייצר פופ טורקי, הוא לא ממש שייך לשם. הפופ הטורקי נמצא במקום הרבה יותר מתקדם ואילו אביהו שבת מייצר צליל מיושן מאוד, שלמרות הדאווין האלקטרוני לא מחדש הרבה בכלל, ובעצם נמצא באזורים של מה שאורנה ומשה דץ עשו עוד בתקופת "כל מה שקדם".
מדי פעם מפציע כלי טורקי אחר, בגלמה, או כינורות, שלא באמת משפיעים על השירים, בין היתר משום שבגרון של אביהו שבת אין את האסליות הדרושה. הוא נשמע כהה, חסר שפיץ, אין לו את הרגל המסיימת. בין היתר משום שלא ברור איפה הוא ממוקם בדיוק במגרש. הוא לא חלוץ ולא קשר, בטח לא שחקן הגנה. המהלכים שלו מאוד שקופים והוא לא טורף את המגרש בהתאם לשחקן צעיר ורעב. בדיוק ההפך ממה שנדרש מזמר פופ. החדשנות שלו היתה מהממת את הקדם אירוויזיון של שנת 91. מזמר פופ מערבי של שנת 2011, אפשר לדרוש הרבה יותר.
את מי אתם מעדיפים - פרץ או שבת? בואו להצביע בפייסבוק
אביהו שבת ב"חי בלה לה לנד": הבלוג
משה פרץ או אביהו שבת? דברו על זה בפייסבוק שלנו