יום כיפור 2011 - גן עדן של סרטי אולסטארס

בגרסה המקורית של הסרט יצאו כוכבי הוליווד של שנות החמישים והשישים, הידועים בכינוי "הראט פק" (פרנק סינטרה, דין מרטין, סמי דיוויס ג'וניור ואחרים) לשדוד את בתי הקזינו של לאס ווגאס. ארבעים שנה אחר כך אספו סטיבן סודרברג ושותפו ליצירה דאז ג'ורג' קלוני חבורה הוליוודית נוצצת לא פחות, ל"אושן 11", שכללה חוץ מקלוני גם את בראד פיט, מאט דיימון, וג'וליה רוברטס, כדי להמציא מחדש את המקור המעט חיוור. התוצאה היתה בידור קולנועי מלוטש ומשובח, שהוכיח מעל לכל ספק שלמרות היומרות האמנותיות שלו, סודרברג הוא במיטבו בעיקר כשמדובר במיינסטרים. גם הקופות הגיבו בהתאם, ועל כן שני סרטי המשך מוצלחים פחות לא איחרו לבוא.

ומה היו סרטי האולסטארס שהתחילו כגן עדן ונגמרו כגיהנום?

בתחילת שנות התשעים עשה הבמאי האמריקאי הגדול רוברט אלטמן את הקאמבק המזהיר שלו אחרי כ-15 שנים של דשדוש בסאטירה האכזרית הזאת, שקוטלת בחדווה את הוליווד ואת כל מה שהיא מייצגת. אלטמן הקדים במידה רבה את זמנו בכך שליהק ל"השחקן" עשרות כוכבים (וגם יוצרים) של תעשיית הסרטים האמריקאית לתפקידי עצמם. אם לא תמצמצו יותר מדי, תוכלו לפגוש כאן את ג'וליה רוברטס, ברוס וויליס, שר, אנג'ליקה יוסטון, סוזן סרנדון, ג'ק למון ועוד רבים וטובים. לארי דיוויד ולחילופין קיציס ופרידמן חייבים לסרט הזה לא מעט.

מי המטורף שמסוגל לעשות סרט בן שלוש שעות, שכולו תאוריית קונספירציה על רצח הנשיא האמריקאי ג'ון קנדי, וגם ללהק אליו עשרות כוכבי הקולנוע מהשורה הראשונה? כנראה רק אוליבר סטון, שפעם נחשב לבמאי הכי פרובוקטור בהוליווד, וב"תיק פתוח ג'יי. אף. קיי" הגיע לאחד השיאים המרתקים של הקריירה שלו. קווין קוסטנר שיחק בסרט את התובע המחוזי שבטוח שמאחורי הרצח עומדת ברית הזויה בין עבריינים לאנשי ממשל. לצדו בלטו גארי אולדמן, טומי לי ג'ונס, ג'ו פשי, ג'ק למון, וולטר מתאו ועוד איזה עשרה פרצופים מוכרים יותר ופחות.

יהיו מלעיזים שיגידו שמקומו של הסרט הזה הוא ברשימת הגיהינום, אבל אין מה לעשות: "הוק" של סטיבן שפילברג הוא הגילטי פלז'ר האולטימטיבי. רגע לפני שהתחיל להיחשב (לרגע) לבמאי רציני בעקבות "רשימת שינדלר", שפילברג הרשה לעצמו להשתולל עם הדמיון בהשתעשעות מתפקעת מקסם ורגש עם המיתוס של פיטר פן. רובין וויליאמס, בליהוק מדויק להפליא, שיחק איש עסקים ששכח שפעם היה פיטר פן. אחרי שהילדים שלו נחטפו לארץ לעולם לא על-ידי קפטן הוק הרשע (דסטין הופמן), לא היתה לו ברירה אלא להיזכר. ג'וליה רוברטס בתפקיד הפייה טינקרבל ובוב הוסקינס בתפקיד הסיידקיק של הופמן השלימו את צוות השחקנים הנוצץ.

אחרי "כלבי אשמורת" הקאמרי, שזכה לשבחים רבים, קוונטין טרנטינו הפציץ עם פרויקט שאפתני, שערבב בין כמה עלילות וכמה מישורי זמן, והפך לסרט שהגדיר תקופה. חלק ניכר משחקני "ספרות זולה" חייבים לו את השדרוג המטורף בקריירה שלהם, ובראשם ג'ון טרבולטה וסמואל ל. ג'קסון בתפקיד הגנגסטרים האכזריים הכי מגניבים בסביבה. אבל הם לא לבד. לצד ברוס וויליס, אומה תורמן, הרווי קייטל, טים רות', וינג ריימס, כריסטופר ווקן ואריק סטולץ הם הופכים את הסרט ליצירת מופת של ליהוק. ההבטחה של "ספרות זולה" היתה עד כדי כך גדולה, שהמוניטין של טרנטינו כבמאי חשוב עדיין מחזיק מעמד היום, למרות שמאז עשה בעיקר שטותונים. אם כי שטותונים מתפקעים מכישרון.

"שיקגו" היה אמור לבשר את תחיית ז'אנר המיוזיקל בעשור הראשון של שנות האלפיים, אך הצלחתו הקופתית והביקורתית התבררה כיוצא מהכלל שמעיד על הכלל. רוב מרשל, טירון קולנועי, שעבד לפני כן בעיקר בברודוויי, הצליח להפוך את הקלאסיקה הבימתית לחיזיון קולנועי זוהר ומקסים, שכבש את לב הקהל. לצד התחכום של העיבוד מהבמה למסך, הסרט חייב לא מעט לצוות השחקנים הזוהר שלו: קתרין זטה ג'ונס, רנה זלווגר וריצ'רד גיר המעולים בתפקידים הראשיים, ולצדם גם חיזוק משובח של קווין לאטיפה וג'ון סי. ריילי בתפקידים המשניים.

בעקבות ההצלחה הגדולה של "צ'רלי וחצי", סרט הבורקס האולטימטיבי, מיהרו מפיקיו לכנס שוב חלק מכוכביו ליצירה עוד יותר שאפתנית ועוד יותר עתירת כוכבים. המלודרמה המוקצנת של "צ'רלי", שהיתה בה מידה מסוימת של גיחוך, כמעט ונעלמה ב"חגיגה בסנוקר", שלקח את הקומדיה המטורפת עד הסוף, עם כמה מהגגים והציטוטים האהובים בקולנוע הישראלי. יהודה ברקן וזאב רווח חיזקו את מעמדם ככוכבים הבלתי מעורערים של הקולנוע הישראלי, ואף התחילו לטפח אחרי הסרט הזה קריירות גם מאחורי המצלמה. לצדם זהרו גם יוסף שילוח, טוביה צפיר, ניצה שאול, מוסקו אלקלעי, אריה אליאס וטליה שפירא.