המשורר אבנר טריינין הלך לעולמו

המשורר והפיזיקאי פרופסור אבנר טריינין נפטר שלשום (שישי) בביתו בירושלים, לאחר שנת מאבק במחלה קשה. טריינין היה בן 83 במותו והותיר אחריו את אשתו, הפילוסופית התיאולגית רבקה שכטר, שתי בנות וארבעה נכדים.

טריינין נולד בנווה צדק בתל אביב ב-1928 ובצעירותו עבר עם משפחתו לירושלים, העיר שהיתה נוכחת מאוד בשירתו ובה חי עד מותו. את לימודיו האקדמיים עשה באוניברסיטה העברית, במהלכם פרצה מלחמת השחרור והוא גוייס לחיל המדע, ונפצע במהלך שירותו. עם תום המלחמה שב והשלים את לימודיו ולאחר מכן יצא לפוסט דוקטורט באוניברסיטת קיימבריג' בבריטניה. "הוא היה פרופסור לכימיה פיזיקלית אבל בעצם ראה עצמו בעיקר כמשורר", סיפרה בתו, פרופסור הילה קנובלר.

ספרו הראשון "אזובי קיר" פורסם ב-1957 בהוצאת הקיבוץ המאוחד ואחריו כתב עוד 12 ספרי שירה בהם "לקט שכחה: שירים", "אוקילידום: שירים", "המערכה המחזורית", "הר וזיתים", "השער הסתום" ועוד, כמו גם ארבעה ספרי לימוד פיזיקה. ספרו האחרון, "הבולענים", יצא בשנה שעברה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. במקביל להצלחתו בתחום המדע וכמרצה ייחודי באוניברסיטה העברית, נחל טריינין הצלחה גם עם יצירתו שפורסמה בהוצאה גדולה וזיכתה אותו בפרסים החשובים בתחום בהם: פרס מילוא, פרס ירושלים לספרות על שם ש"י עגנון, פרס אגודת הסופרים על שם חיים ברנר ופרס חיים נחמן ביאליק לספרות יפה מטעם עיריית תל אביב.

הלוויתו של טריינין נערכה היום (ראשון) בהר המנוחות בירושלים, ובין תלמידיו ומכריו הרבים שבאו לחלוק לו כבוד אחרון היו גם הסופר חיים באר והמשורר חיים גורי. בשיחה עם וואלה! תרבות, סיפר באר כי היה חברו של טריינין למעלה מ-40 שנים: "כמשורר הוא היה לא כמו בדימוי של עלם מהורהר על גדות אגם, אלא זה שיושב במעבדה ודרך המבחנה מנסה לפענח את היקום וגם בשירה. היינו חברים אבל זה היה בנוי על הערכה ועל ביקורתיות, לא על קשירת כתרים וחנופה. הוא היה מבקר מאוד רגיש ומאוד קשוב ומאוד תובעני שלי ואני חושב שגם אני הרשיתי לעצמי לדבר איתו על יצירתו מתוך הערכה רבה מאוד. זו הייתה זכות מיוחדת של שנים של ידידות וקרבת נפש של שני אנשי מקצוע שישרים אחד עם השני".

"יש בשירתו שני מרכיבים חשובים מאוד", הוסיף באר, "הראשון הוא עניין הבנתו במדע ועיסוקו במדע, בסודות הקיום והיקום שחדרו לשירה דרך המדע. הוא מהווה מהרבה בחינות הראשון בכניסתם של אנשי מדע לתוך הספרות. תמיד היו רופאים או אנשי מדע שהיו משוררים אבל הוא ממש השתמש בידע המדעי שלו שעוסק בסודות היקום כדי לפענח את מה שהשירה מנסה לפענח - את סודות החיים. ומבחינה הזו חלוץ למשוררים ישראלים אחרים שעסקו בדבר הזה. הוודאות המדעית של המוות בכליון החומר, בשינוי, בהתפוררות, הדברים האלה הופכים להיות כלי עבודה מרכזיים ביצירה שלו כמו ב'אוקלידיום' או 'המערכה המחזורית'. זה הישג אחד באמת מרשים מאוד".

"אני חושב שלצד יהודה עמיחי, הוא המשורר היחיד שעסק במרוכבות האנושית-היסטורית-דמוגרפית-ארכיטקטונית של ירושלים", סיכם באר. "הוא מאוד אהב את העיר שגדל בה מילדותו וניסה לפענח את המורכבות של העיר גם דרך העדות השונות שחיות בה, דרך הרבדים ההיסטוריים השונים. אני חושב שמהבחינה הזו הוא משורר מאוד עמוק". בלוויה הקריא באר שיר שכתב טריינין והקדיש לו "לקראת מסע" ואת "כתונת איש המחנות", שירו המפורסם של טריינין שנלמד שנים רבות בלימודי הספרות.