כל מי שהזדמן לו לבקר באחד מן הסינמטקים בישראל ולנכוח בסשן שאלות ותשובות עם קולנוענים שהגיעו אליהם לרגל הקרנות סרטיהם, יודע כי המעמדים הללו בדרך כלל מזמנים שלל מבוכות, אי-הבנות וסיפורים מוזרים.
הבמאי ג'סי פרץ, קולנוען שידוע גם כבמאי קליפים מהולל, חווה זאת על בשרו בפסטיבל ירושלים האחרון, עת הגיע לסינמטק המקומי לרגל הקרנת הבכורה הישראלית של "אחינו האידיוט", קומדיה משפחתית שתגיע לאקרנים ברחבי הארץ בסוף השבוע הקרוב.
הסרט מציג את פול ראד כצעיר נאיבי לגמרי, מעין גרסה אמריקאית מודרנית של קנדיד, שבתמימותו המוחלטת הורס בתחילה את חייהן של אחיותיו המפוכחות, אך אז גם מתגלה כיחיד שיכול לסדר להן אותם. בצד ראד ניצב צוות מכובד של שחקנים, ובהם זואי דשנל, אמילי מורטימר וגם סטיב קוגן, שמגלם את בן הזוג של אחת האחיות.
קוגן עושה זאת, כהרגלו, בנוכחות הייחודית שלו ובצורה שאופיינית לו, ובכל זאת השכיל אחד הצופים לבלבל איכשהו בינו וטרי גיליאם, ולשאול את פרץ במהלך הדיון לאחר ההקרנה איך זה היה לעבוד עם הבמאי אקס מונטי פייתון. פרץ כמובן לא ידע איך לענות לו, כמו גם שותפיו לעשייה שעמדו על הבמה התסריטאית יבגניה פרץ, שהיא במקרה גם אחותו של ג'סי, והמפיק אנתוני ברגמן. בכל זאת, הצופה התעקש שוב ושוב לשאול על הנוכחות הפיקטיבית של גיליאם, מה שהותיר את האורחים במבוכה מסוימת.
"כל אחד מאיתנו הסתכל באחר וכאילו שאל אותו 'אתה עבדת עם גיליאם בזמן האחרון? כי אני לא'", סיפר פרץ בראיון מיוחד לוואלה! תרבות שהתקיים בזמן הפסטיבל. "אני חייב להודות שזה באמת היה מאוד מוזר. עד עכשיו אני לא מצליח איך זה בדיוק קרה. מילא לבלבל בין קוגן ומישהו אחר, אבל בין קוגן וגיליאם?"
אך למרות התקרית הזו, פרץ נהנה עד מאוד בפסטיבל ירושלים, שאליו הגיע עוד עם סרטיו הראשונים, "אהבה ראשונה, טקסים אחרונים" (1997) ו"הטירה" (2001), ובכלל הוא רואה חשיבות רבה באירועים מסוג זה ובאפשרות לקבל פידבק מיידי מן הקהל.
"אם אתה עושה קומדיה, אתה חייב קודם כל לתת לסרט כמה הקרנות ניסיון לפני שאתה מפיץ אותו. אתה לא יכול להעיד בעצמך אם ההומור שלך עובד - את זה רק אחרים יכולים להגיד לך", מסביר פרץ, "קח לדוגמה את אחת הסצנות המרכזיות בסרט, שבה תופס הגיבור על חם בזמן בגידה את הדמות שקוגן מגלם. בהתחלה, סטיב התעקש להופיע עירום בסצנה הזו. זה ממש הצחיק אותי. הוא רק סיים לקרוא את התסריט, והדבר היחיד שהיה לו חשוב לבקש בסיום, עוד לפני החוזה והכל, זה שהוא יופיע עם הבולבול בחוץ".
אז למה לא נתת לו! הרי בסרט הוא שם עליו את היד.
"נכון, ככה צילמנו אותו בגרסה שעשינו לטלוויזיה ולהקרנות במטוסים. צילמנו גם גרסה שבה השטרונגל מסתובב חופשי, כמו שקוגן ביקש, אבל זה פשוט לא עבד. הצגנו את שתי הגרסאות בכמה הקרנות מוקדמות, והקהל צחק הרבה יותר בזו שבה הוא מסתיר את מבושיו. ככל הנראה, האפקט הקומי חזק יותר כשמישהו מנסה לכסות משהו במבוכה מאשר כשהוא מתייחס אליו בשיווין נפש מלא. זה היה לקח חשוב, ולמדתי אותו בזכות הקהל".
חוץ מקוגן, מופיעה בסרט שורה ארוכה של שחקנים בעלי שם, וזאת אף שהתקציב שלכם היה נמוך יחסית להפקה הוליוודית. איך הצלחת לגייס אותם?
"היה לזה שתי סיבות. קודם כל, היה לי את פול ראד, שהופיע גם בסרט הראשון שלי ושמח לשתף איתי פעולה גם הפעם. פול הוא מגנט, וברגע שהוא אמר כן לתסריט, אז הוא משך להפקה עוד אנשים".
ומה היתה הסיבה השנייה?
"אני חושב שזואי ואמלי ושאר הכוכבים דווקא נהנו מן העובדה שזה היה סרט דל-תקציב. נכון, שילמנו להם מעט, הכי מעט שאפשר, והם בטח היו שמחים לקבל יותר, אבל הם אהבו את האווירה האינטימית. הם רגילים לשחק בהפקות גדולות, שבהן כל השחקנים מבודדים בקרוואנים, וכאן הזדמן להם להופיע בפרויקט משפחתי עם אווירה משפחתית. אני מניח שבישראל כמעט כל הסרטים הם כאלה, אבל באמריקה זה כבר כמעט לא קורה, וכשזה יוצא לפועל אז זה נחמד לכולם".
אם כבר הזכרת את העובדה שזה סרט על משפחה, מה הביא אותך לבחור בנושא הזה? האם נסחפת בטרנד המשפחות הלא מתפקדות שפוקד את הוליווד בשנים האחרונות?
"הו, אני כל כך לא אוהב את הביטוי הזה 'משפחה לא מתפקדת'. אחרי הכל, אתה מכיר משפחה שכן מתפקדת? אין דבר כזה, ולכן משפחה היא במהותה ישות לא מתפקדת. להגיד סרט על 'משפחה לא מתפקדת' זה כמו להגיד סרט על 'פיל עם חדק'".
ובכל זאת, מה הוביל אותך לעסוק עתה בנושא? זה הרי לא משהו שבהכרח היה נוכח בעבודות קודמות שלך.
"אני חושב שזה עניין של גיל. אני כבר בן 42, וזה גיל שבו אתה מתחיל להבין את החשיבות של המשפחה. קודם לכן, כמו כל אדם צעיר, גם מבחינתי בני המשפחה היו בסך הכל מכשול שהפריע לי לבלות זמן עם החברים, אבל כשהגעתי לשלב שבו אני צריך להתמודד עם משפחה משל עצמי, הבנתי שההורים שלי והאחים שלי זה הדבר הכי חשוב שיש בחיים".
כיוון שאנחנו בכל זאת נמצאים בירושלים, אני חייב לשאול אותך האם משפחה יהודית שונה מכל משפחה אחרת, או שהיא לא מתפקדת בדיוק כמוה?
"כאמור, משפחה זה תמיד משהו קצת מטורף, אבל זה נכון שבמשפחה יהודית יש משהו אינטנסיבי והדוק במיוחד. בגלל זה, אגב, אפשר להרגיש שהמשפחה ב'אחינו האידיוט' היא לא יהודית, וזאת אפילו שיש לי רקע יהודי, מה שנכון גם לגבי מרבית השחקנים, למשל פול ואליזבת בנקס. בהתחלה דווקא חשבתי להציג אותה כמשפחה יהודית, אבל הדינמיקה שנוצרה בין הדמויות במהלך הסרט לא היתה מספיק לוחצת, והדמות של האמא לא היתה מספיק חונקת, אז החלטנו לרדת מזה. זאת משפחה עם בעיות, אבל זאת לא משפחה יהודית".
גם הסרט הבא שלך יעסוק במשפחה?
"לא, זאת תהיה קומדיה נשית. הפעם ראד לא יגלם את התפקיד הראשי, כי במרכז הסרט, לראשונה בקריירה שלי, תעמוד אשה".
הפעם אתה חייב להודות שאתה מצטרף לטרנד, כי הקיץ האחרון ממש בישר על מהפכה מגדרית בתחום הקומדיות, עם "מסיבת רווקות" ו"מורה רעה".
"אני מסכים, זאת תקופה נהדרת להומור הנשי. אני חושב שנגמרה הקונספציה שרק גברים יכולים להוביל קומדיות. בכלל, אנחנו נכנסים לעידן שבו כבר הרבה פחות ברור מפעם מהם הדברים שרק גברים או רק נשים יכולים לעשות. בקרוב בכלל לא ידברו במונחים מגדריים כאלה, וזה פועל לטוב ולרע".
למה הכוונה?
"תראה, פעם אמרו שאם יהיו יותר נשים בפוליטיקה, אז העולם יהיה שלו יותר. אבל העובדה היא שכמה מן הדמויות האגרסיביות בפוליטיקה האמריקאית הן בכלל נשים הרי שרה פיילין ומישל בקמן תוקפניות יותר מכל גבר רפובליקאי. זה מראה שנשים יכולות להיות טובות עוד יותר מן גברים, אבל גם רעות עוד יותר מהן".
"אחינו האידיוט": איפה ומתי רואים?
ג'סי פרץ תחת הכובע שלו כבמאי קליפים:
הנה הקליפ ל-"Learn to Fly" של הפו פייטרז שהביא לפרץ את הגראמי
הנה הקליפ שלו ל- The Seed (2.0) של הרוטס
והנה הקליפ שביים ל-"Popular" של Nada Surf