אופיר לובל, במאי דובדבני וקובץ': מגיעים מהעולם של "מבצע סבתא"

לאופיר לובל נדרשו כמה שנים כדי להבין מה בדיוק הוא רוצה לעשות. אחרי מסלול שכלל עצירות ביניים משמעותיות במשחק (בשלישיית "פרוזאק" יחד עם יובל סמו ושלומי קוריאט ובתוכנית המיתולוגית "דומינו"), אגב חלטורות כעיתונאי ומוזיקאי, הוא מצא את עצמו לבסוף עושה את מה שהוא באמת אוהב: בימוי. אז אחרי שביים קליפים לאמילי קרפל, שירי מימון, סאבלימינאל וליאור נרקיס, וגם סדרות טלוויזיה כמו "אמא מחליפה", "עושים את TLV" ו"צחוק מהעבודה". עכשיו מגיח לאוויר העולם הבייבי של לובל, שמנקז את כל הניסיון הזה למקום אחד: הסדרה "דובדבני וקובץ'" שתעלה בשבת הקרובה בביפ ומבטיחה, לדבריו, להיות שונה מכל מה שהכרתם עד היום בטלוויזיה.

"זו סדרה הזויה, קיצונית, מאוד מהעולם של טרנטינו ו'טריינספוטינג'", לובל מבטיח. "סדרת דרמה קומית לכל דבר. היא על החיים של דובדבני וקובץ', על הלוזריות שלהם, על איך הם מצליחים להסתבך כל הזמן ולעצבן כל הזמן ותוך כדי מנסים לשרוד את החיים היומיומיים שלהם. אני חושב שהיא מאוד אחרת ממה שהיה עד היום על המסך, ואני מתכוון לזה באמת. היא מאוד כיפית, אני בטוח שאנשים יתמכרו אליה ויחכו לה. אני לא רוצה להישמע יומרני, אבל היא מאוד מהעולם של 'מבצע סבתא'. משהו אחר, משוגע, מצחיק".

אם בהזויה, קיצונית, משוגעת ומצחיקה הכוונה היא לזוג חברים טובים שנקלעים לרצף של סיטואציות מביכות, לעתים גרוטסקיות, על הקו הדק שמפריד בין זוג גברים שמתנשקים עם הלשון להקאות ותקיעת מזלגות באיברים חשופים אגב דיאלוגים שנונים – אין ספק ש"דובדבני וקובץ'" עונה על ההגדרה ומספיק להציץ בטריילר של הסדרה כדי להבין את הפואנטה. אבל לובל, שהשקיע את השנה וחצי האחרונות ביצירת הסדרה יחד עם כוכביה, אילן קובץ' וליאור דובדבני, משוכנע שחובבי הז'אנר לא יתאכזבו לרגע.

"על הנייר, זו סדרת דרמה קומית בת עשרה פרקים, על שני חבר'ה בני 30 פלוס שנתקעו בחיים שלהם. זו סדרה על חברות, אבל גם על איך שחברות יכולה לדפוק אותך בחיים. הכרתי את דובדבני וקובץ' עוד מימי שלישיית 'פרוזאק', אבל אף פעם לא היה בינינו איזשהו חיבור מיוחד. יום אחד הם הגיעו אליי הביתה לאבן יהודה, ישבנו פה במרפסת בשקט ופתאום הרגשנו שיש לנו שפה משותפת ושאנחנו מבינים האחד את השני. ככה נולד הרעיון. זו סדרת דרמה קומית ראשונה שאני גם כתבתי. זה ממש ילד שלי".

מהרגע שבו השלושה החליטו לשתף פעולה, נדמה שהקוסמוס היה בצד שלהם. מה שהתחיל כצילום מערכונים מאולתרים במצלמה ביתית ברחובות אבן יהודה, צמח מהר מאוד לסדרה שלמה. "הגשנו את המערכונים לביפ והם הציעו לנו לשדר אותם ב'מעבדה'. די מהר הם הבינו שיש פה משהו מיוחד וזיהו את הפוטנציאל. אמרנו שאנחנו רוצים סדרה ולא אמרו לנו לא".

"יש מקרים כאלה נדירים בחיים, שפתאום הכל מתחבר וקורים נסים. זה מטורף לפגוש שני חבר'ה, לזרוק רעיון ותוך שנה וחצי יש לכם סדרה באוויר, בקשת. רוב הדברים בטלוויזיה עוברים כל כך הרבה בירוקרטיה, שינויים וגלגולים. היה לנו פה גל ירוק לאורך כל דרך, איזו יד מכוונת מלמעלה שנתנה לנו את כל מה שרצינו. זה מסוג המקרים האלה שאתה לא מאמין שהכל מסביבך קורה בצורה כל כך חלקה וכיפית. היה נורא כיף גם בצילומים, כל הזמן צחקנו".

אתה מאמין שהקהל יתחבר לתכנים של התוכנית?

"כן, יש קהל בארץ. המון חבר'ה צעירים שמחפשים סדרות מהסוג הזה. היא טיפונת קיצונית, אבל עדיין כיפית. היא גם לאנשים שמסוגלים לראות את שניהם מתנשקים עם הלשון וגם לאלה שזה קצת קיצוני מדי עבורם. היא נעה בין קומדיה לקומדיה מוקצנת. על המערכונים שהוצאנו עד היום, כולם כבר מדברים. הם שודרו ב-11 וחצי בלילה, שתיים בלילה ובכל זאת הגיעו לאנשים. זו מאוד סדרה של פה לאוזן. אנשים יראו אותה, ואם לא בשידור עצמו, אז בשידורים חוזרים. יורידו ויעבירו".

במקרה של "דובדבני וקובץ'", לובל, 35, יודע שהניסיון המגוון שלו במשחק, תסריטאות, בימוי קליפים וסדרות, רק שיחק לטובתו. "כל מה שאתה עובר, אלה עוד מדרגות שאתה צריך לעלות כדי להיות הכי מוכן לקבל את הדבר הגדול שאתה מייחל אליו. כל הפקה מלמדת אותך, אין הפקות על הדרך. אני פחות מאמין בהפקות שאתה עושה בשביל הכסף. מהכל אתה לומד, מאנשים, מבחירות. כל עבודה היא טובה גם היא לא הבייבי הכי גדול שלך. אין ספק שנהניתי מ"דובדבני וקובץ'" יותר מכל פרויקט אחר, כי זו ממש יצירה שלי מ-א' עד ת', יחד עם דובדבני וקובץ' כמובן. אבל מכל דבר שעשיתי למדתי המון ובלעדי מה שעברתי, לא הייתי מסוגל להביא את התוצאה הזאת".

לצד ההתלהבות של לובל מהיצירה החדשה שלו, קשה להתעלם מעניין אחד. כבמאי קליפים ידוע בעברו הלא רחוק, משונה לראות אותו משתף פעולה עם אותה הזכיינית שבבעלותה נמצא גם ערוץ 24, אותו מקום שהמיט חורבן על תעשיית הקליפים הישראלית. "אני לא מחויב לשום דבר חוץ מעצמי, המשפחה שלי והאמת שלי", לובל אומר. "העולם הזה הוא מאוד דינמי ומשתנה. יכולת לשאול אותי באותה מידה אם לא חסר לי אור הזרקורים. אני בן אדם של לעשות, שחייב ליצור כל הזמן. לשמחתי אני מצליח להפריד את כל הפוליטיקה שמסביב. אני לא מתעסק בזה וזה לא מעניין אותי. לא הולך לפרמיירות והשקות. יכול להיות שזו סוג של אדישות, אבל באמת שמעניין אותי הרבה יותר לעשות, להביא רעיונות חדשים. כל השאר ממש לא מזיז לי, חשוב לי שיתנו לי לבטא את עצמי באופן הכי חופשי שאפשר וכל השאר פחות רלוונטי".

ובכל זאת, זו לא קצת יריקה לבאר מצדך?

"תראי, החיים האלה מלאים בכל כך הרבה בלאגנים ומכשולים שעדיף שתתמקד במה שיש לך, לא במה שאין. אפשר להפוך כל דבר לריב, ומצד שני להפוך כל דבר לעשייה. לשמחתי אני עסוק כל הזמן בעשייה, ולא במה שמסביב. זה לא פשוט, אתה נלחם בעצמך הרבה פעמים כדי להחזיר את הגישה הזו. אבל בסופו של דבר, באמת נורא כיף לעשות מאשר להתעסק בקטנות".