במסגרת העליהום החוקתי שמותז עלינו, בין חוק התרומות לעמותות השמאל להצעה לקבלת שופטים לעליון דרך ועדת החוקה, מזדקף לו בגאון חוק חמור סבר נוסף, החוק שעוסק בתביעות דיבה.
בעצם, מה שמציע החוק החדש לתובעים זה את השמים, ולנתבעים את האפשרות לגור תחת כיפת השמים, כיוון שיכול להיות שהחוק יקרב את מכירת הבית בכדי לממן את גובה הקנס. על פניו, אני אמור להיות באופן אוטומטי נגד החוק, חוק שיעזור לכל מי שהצקתי לו מעט, לתבוע אותי מבלי שיצטרך להוכיח נזק, מספיק שנעלב.
אני למשל, נתבעתי כבר מספר פעמים על דיבה. גם כשעשתה זאת לריסה עמיר, הגברת הראשונה של רוצח השלום והדמוקרטיה, היה מדובר בהליך לא נעים שבעיקר גזל זמן ועצבים. אגב, הפשרה שהושגה עם הגברת עמיר היתה שמעריב יתרום בשמה 3,000 שקל למוסד שאני אבחר. הבחירה נפלה על מרכז רבין . הם סרבו לקבל בשמה של האשה המקסימה הזו שקל וכך נגמר עוד בזבוז זמן, בזבוז כסף פרטי, כסף ציבורי וטירוף כללי ומיותר.
למרות כל התביעות הקנטרניות שבהן נתקלתי, למרות תביעות כבדות וארוכות, אני לא יכול שלא להבין במעט את הרצון לשנות את החוק הקיים ולהכניס קצת סדר ברצון הטבעי של רובנו לחופש דיבור, חופש שיהיה מעל הכל.
חוק לשון הרע - סיקור מיוחד:
אליהו מצא חושב שהדמוקרטיה בסכנה
שלום קיטל מאמין שהעיתונות תתמוטט עם החוק
חגי סגל מזהיר דווקא את אנשי הימין
מהו חוק לשון הרע?
לא, אני לא חושב שאם רף הקנסות יעלה חופש הדיבור יינזק. מי שיהיה לו תחקיר טוב ביד, יפרסם אותו ללא מורא. מקסימום, הוא יבדוק טיפה יותר, יצליב מעט יותר ויהיה זהיר במידה הרצויה. יכול להיות שהיד של כולנו תהיה פחות קלה על ההדק. יכול להיות שנחשוב פעמיים לפני שנעליב כל איש ציבור כרצוננו, יכול להיות שלא נמהר להכריז על פלוני זה או אחר כ"אנס מסוכן" בכותרת הראשית ורק למטה תהיה התוספת "לפי חשדות במשטרת עפולה". יכול להיות שאפילו נצטרך להתנצל כמו שצריך כשנגרום לטעות ולא בעמוד 15 למטה עם הבהרה ש"נפלה טעות".
בשנים האחרונות יצאו יותר מדי כתבות תחקיר שבהן מיהרנו להיות גם התליינים. יכול להיות שחלקנו צריכים להיות יסודיים יותר. החוק הזה הוא אולי דרקוני ומכעיס, אבל הוא כנראה העונש שמגיע לעיתונות שהיתה לאחרונה קלת ראש ולא נזהרה מספיק.
מנגד, יש בחוק הזה אלמנטים שאני כולי תפילה שיעופו ממנו בדיונים בוועדות הכנסת. למשל, החוק מציע לפרסם את התגובה של נשוא התחקיר במלואה. מדובר בתקנה שלעולם לא תוכל לצאת לפועל. חברות ואישים נוטים לשלוח תגובות של שלושה-ארבעה עמודים, בדרך כלל ללא קשר לתחקיר וכמעט תמיד מדובר בשיר הלל לחברה הנפגעת או לאישיות המושמצת. אם תעבור תקנה שכזו, לא יהיה זמן לשדר את התחקיר, רוב הזמן יוקדש לתגובה.
הדבר הבעייתי ביותר הוא גובה הסכום המוצע כעונש ללא הוכחה לנזק שנגרם. זו תקנה שיכולה למוטט כלי תקשורת קטנים או להרוס כלכלית עורכים ועיתונאים.
אני חושב שראוי יותר היה להרחיק ממקצוע העיתונות אנשים שסרחו בתחקיר, עיתונאים שטעו בפרטים אלה או אחרים, לתקופות זמן שונות, תלוי בגודל המחדל. זהו עונש מרתיע בהרבה כיוון שממילא רוב העיתונאים מוגנים על ידי חברות ביטוח. מנגד, אם עיתונאי ידע שיורחק מהכתיבה הציבורית שלו בגין עוול שגרם, הוא ייזהר הרבה יותר. חוץ מזה, מה קורה עם אירן? הרבה יותר מלחיץ לא?
*גיא מרוז הוא בעל טור במעריב ומגיש תוכנית הבוקר בערוץ 10