המפצח

האלבום החדש של אריק אינשטיין - "שמש רטובה" - הוא המתנה הכל-ישראלית הכי טובה לחג. בעצם, אני לא בטוח שבפורים מחלקים דברים, אבל בואו נגיד, תלוי בעדה. על כל פנים, קנו את האלבום הזה לסבתכם. אין כאן יותר מדי הפתעות, אף אחד לא לוקח דברים לקיצוניות. לחנים של מיכה שטרית, לחנים של ארקדי דוכין (שמספק גם שני תמלילים), מה רע? ההפקה, כפי שאנחנו נוטים לומר כאן לאחרונה, סטנדרטית. לפעמים נכנסים כמה כינורות וקרן. האולפן של יזהר נשמע נהדר.

לדעתי הנפסדת, הלחנים כאן לא ממריאים. לדעתי, אותה אחת, המילים אינן יכולות לעלות לבד. לאכזבתי, קיוויתי להיסחף, ולא הצלחתי. אז אולי אני נטוע עמוק מדי במקום שלי. בכל מקרה, זה לא משנה. מעל כל הלחנים והשירים, מעל ההפקה, מעל כל האלבום הזה עומד אריק אינשטיין, האיש והקול, וכל השאר לא משנה. כשתלכו לקנות את אריק אינשטיין, תקבלו, בצורה פעילה ולא סבילה, את אריק אינשטיין. את האיש המקסים, המצחיק, האהוב, שגדלנו עליו, וזה הכל. קחו את זה כפי שתרצו. האיכות של הדיסק בכל מקרה לא משנה כלום.