על הרצפה

אהלן לכל הילדים, מה העניינים? היום יש לנו שלושה אוספים מגניבים עם הרבה להיטים, אז תקחו כסף מההורים. סבבה?

האוסף הראשון הוא “Now 6” שמכיל 20 להיטי אם.טי.וי מהשנה האחרונה ושומר על אקלקטיות בכל הגזרות: אנסטסיה, זמרת האר נ' בי הבהמית ב-“Paid My Dues”; רובי וויליאמס וניקול קידמן; "רפצ'ר" של IIO, להיט המועדונים הכי וולגרי, הכי דוחה והכי נטחן בדוכני נקניקיות של השנים האחרונות; Nickelback וג'ימי איט וורלד באיזורי הגיטרות האמריקאיות לנוער; הפרנץ' האוס הדהוי של מודג'ו ועוד קטעים של נלי פורטדו, דפש מוד, אטומיק קיטן ודסטניז צ'יילד. הטובים: קיילי מינוג בסינגל החדש והמצוין שלה, מרי ג'יי בלייג' עם “Family Affair”, גארבג' עם “Cherry Lips (Go Baby Go!) , השיר המגניב היחידי שלהם כשמיד אחריו להיט הפרסומות של הדנדי וורהולס ברצף שכאילו נלקח ממסיבה של דנה קסלר.

האוסף הבא הוא “Speed 2”, אסופה של להיטי יורודאנס לוהטים ולוהטים לשעבר שהמכנה המשותף בין רובם הוא שהם על הפנים. מתוך 20 קטעים ניתן לדלות שניים שהם בסדר גמור: “Where`s Your Head At” של הבייסמנט ג'אקס ו-“Poor Leno” של רויקסופ. ואולי, אם עושים הנחות, אז גם “You Can`t Change Me” של רוג'ר סאנצ'ז. כל השאר הם דאנס אירופי קלוש, נצחוני, מתבהם וזמני שלא היה מוצא את מקומו אפילו באחורנית של ארגז התקליטים של טיאסטו. אני מניח שזאת תהיה טעות צרכנית לרכוש את “Speed 2” במחיר מלא כשבשטחי התחנות המרכזיות והשווקים אפשר יהיה למצוא את האוסף הזה בעשר שקל ועוד לקבל עודף מפטרוזיליה.

“Teen Spirit”, האוסף השלישי, נערך בחו"ל (בניגוד לשני האוספים הקודמים שערך חיים רייכנטל מחברת "הליקון", הכהן הגדול של היורו-פופ-שמופ), והוא נותן מענה מוזיקלי לצרכים של כמה מודלים לנער האלטרנטיבי לייט: הראפ מטאליסט החדש (לימפ ביזקיט, פאפא רואץ', בלדהאונד גאנג), האנדרוגני שלא ידע את דייויד בואי (מרלין מנסון, פלסיבו), הבריט-פופר המתחיל (אואזיס, בלר, גורילז), האלקטרונאי עם תסביכי רוק (פרודיג'י, כמיקל ברדרז, מובי) והרגשן המגוון (סקאנק אנאנסי, קרדיגנז, וויטוס, קולדפליי, רדיוהד).

הקיצ-קץ: “Now 6” מעיד על מצוקה קשה של פס הייצור של האם.טי.וי להתעלות מעל צרכי השעה הבסיסיים ביותר של עולם הפופ, המתבטאת בכך שבמחלקת הבנות קשה מאוד למצוא את הקול האירופאי הבולט. וזה שקיילי מינוג היא עדיין האישיות המרכזית ביותר, מראה שמאמה בנטון ועד נלי פורטודו, לא קמה מישהי שתאיים על ההגמוניה.

“Speed 2” הוא עדות לחוסר היכולת של יצרני היורו-דאנס של ימינו לנפק להיטים שיישארו בזיכרון הקולקטיבי (נוסח טו-אנלימיטד או יו-96) ולא סתם רצועות זמבורה. “Teen Spirit” מזכיר שוב שהיום כדי להיות בשוליים אתה חייב לעשות משהו באמת קיצוני כדי ש"מעריב לנוער" לא יעשו עליך מבצע מנויים. מכיוון שכל שלושת האוספים פונים לקהל של טינאייג'רז, הרי שמוסר ההשכל של שלושתם הוא: אל תתגייסו לצבא.