ואני כפיי ארימה
המצעד הלועזי השנתי של וואלה! וגלגלצ: הצביעו עכשיו
שנה באה, שנה חלפה, ואנו בלייני תרבות המועדונים המאוחדת, הרמנו כהרגלנו זרועות אל-על באסקפיזם מוחלט עבור אלילי הדאנס החדשים שלנו, כאילו יוון משגשגת כלכלית והאדמה מתחת ליפן היא היציבה בעולם. אבל 2011, בניגוד אולי לקודמותיה, עושה הרושם שטרחנו לראשונה מאז ומעולם להביט רגע אחורה ולערוך מעין ספירת מלאי.
הצליל הדומיננטי מכולם ב-2011 קשור בחבל התבור ללא ספק בתחייתו המחודשת של צליל האסיד-האוס החלוצי של שיקאגו מסוף שנות ה-80. זה החל ממש בתחילת השנה עם Trax Re-Edited'', פרויקט יוקרתי ומושקע במיוחד בחסות חברת התקליטים Harmless ופורטל הנצחת תרבות המוזיקה האלקטרונית djhistory.com.
השניים ביקשו מ-21 מפיקי דאנס בני זמננו, בהם ג'יידי טוויץ', ליאו זירו וגרג ווילסון לערוך מחדש את מיטב קלאיסקות הז'אנר כפי שראו אור במקור בלייבל המרכזי לאותו צליל חלוצי, Trax Records השיקגואי, לפני כמעט שלושים שנה. פרויקט ה"עריכה" מחדש (חשוב לא להתבלבל בין "עריכה" ל-"עיבוד" מחודש) הפך לראשונה תקליטים גולמיים אלה, שהוקלטו בתנאי הפקה מחפירים, לנוחים לתקלוט ובעקבות זאת גם הפיחו באותו צליל פרימטיבי נושן רומנטיות נוסטלגית מלהיבה. לא היה השנה תקליטן אחד מכל תת סגנון שהוא של האוס או טכנו שלא התהדר בתקלוט או הפקת קטעים בניחוח רטרואי מסוג זה, צליל שמעבר להיותו טרנדי ואהוד ע"י קהל הבליינים הקנה השנה לכל יוצר ותקליטן תו תקן של איכות "שורשית" לפועלו המוסיקלי בין אם הוא פופלרי כיום או היה לכוכב בעבר.
הוטל מוטל באדיט לפרנקי נאקלס, מתוך "Trax Re-Edited":
כיאה להצלחתו האדירה של פרויקט מבורך זה, החלו תקליטנים רבים לנבור מחדש בחנויות תקליטים המתהדרות במחלקה גדולה של תקליטי יד-שניה ולראשונה בתרבות תזזיתית זו, התחרות בין תקליטנים היתה מי ימצא תקליט נדיר וישן יותר, לעומת התחרות על הזכות לקבל את הפרומו הלוהט הבא. על כן, תקליטנים דוגמאת Prosumer או קאסי, שאמנם לא הפיקו אף אחד מלהיטי 2011 הרבים אבל החזיקו בקייס תקליטים ישנים ונדירי, זכו למעמד מיתי עוד יותר. את הטרנד המבורך שהם טיפחו אפשר היה לראות גם בעלייתם המשמעותית של מכירות קבצי מוזיקה בחנויות הדיגיטליות דוגמת ג'ונו או ביטפורט בקטגורית "קטלוג האחורי", המתייחסת להוצאות שלא ראו אור בשנה הזו או הקודמת לה. אלבומי מיקס, שמאז ומעולם ניסו לתעד עבור הדורות הבאים את אשר התרחש ממש באותה שניה בהם הוקלטו, היו אף הם השנה עדות לתחרות מי חופר עמוק יותר בתקליטים ישנים. אלבומי מיקס דומיננטיים במיוחד השנה דוגמת "Panorama Bar 03" של Prosumer או "Sound Of The City Paris" שהקליט דן גנציה עבור תאגיד מיניסטרי אוף סאונד הם דוגמא אותנטית לכך.
בעקבות נבירה אופנתית זו אחר תקליטי האוס וטכנו נשכחים, יצאו מהבונקר לראשונה מזה עידנים לא מעט כוכבי עבר שזכו לעדנה מחודשת רק בזכות אותה תמיכה מחודשת בתקליטיהם הישנים. שז דמייר, דיג'י דיוק ו-MK הם מפיקים שבמשך שנים ארוכות היו אנונימיים כמעט לחלוטין לקהל הבליינים האירופי, וזכו השנה לתחיית קריירה שעד לפני רגע היתה לחלום נשכח.
די ג'יי דיוק קם מהקבר:
צלילי שיקאגו האוס מסוף שנות השמונים לא הכו בנו מכות רימשוט בלתי פוסקות רק באמצעות יצירות עבר: מכונת התופים המיתולוגית Roland TR-707 שכיכבה בתקליטים חלוציים אלה באופן כמעט בלעדי הפכה השנה להיות לחטיבת הקצב הדומיננטית ביותר בכל תקליט האוס וטכנו עדכניים. Tevo Howard, Snuff Crew ו-Kink הם דוגמאות לכמה מפיקים אהודים בני זמננו שערכו השנה הומאז'ים רטרואיים לחלוטין לצליל החלוצי של Trax, בעוד שכוכבי הלייבל אולי הדומיננטי מכולם בתעשייה השנה, Crosstwon Rebels, נעזרו בצלילי מכות התוף הפרימטיביות של ה-707 בכדי לכתוב את להיטיהם הגדולים ביותר של Art Department Deniz Kurtel ו-Maceo Plex. שניים מתוך השלושה (דניז קורטל וארט דיפרטמנט) הם בני טיפוחם של צמד המפיקים/תקליטנים עתירי ההייפ וולף אנד לאמב שלמען האמת אחראים אולי יותר מכולם על זהות צליל הדיפ האוס האופנתי שזכה לכינוי הנבזי "היפסטר האוס".
ארט דיפרטמנט בפעולה:
אחרי שהיו בשנתיים האחרונות למעין שמועה השמורה ליודעי דבר בלבד, פרצו השנה צמד הצמדים וולף אנד למב וסול קלפ את הסכר אל עבר הקהל הרחב. זה קרה כשהתבקשו להקליט אלבום מיקס משלהם עבור סדרת DJ-Kicks הוותיקה והיוקרתית. התוצאה היתה אלבום מיקס מופתי, שהוא ללא ספק העדות המוצלחת ביותר לצליל המרגש והחדשני ביותר שידענו ב-2011. השילוב הנועז והמרענן כל כך בין השפעות הלקוחות מנו-דיסקו, האוס שיקגואי, אלקטרו-קלאש ובעצם כל טרנד דאנס אחר שידענו מעולם, מעניק לאלבום הדיג'יי קיקס שלהם את תואר אלבום הדאנס של השנה. שום דבר אחר מלבדם לא היה נשמע באמת חדש ומסעיר כל כך.
ניקולס ז'אר בדי ג'יי-קיקס של וואלף אנד לאמב:
חוץ מתארי אלבום השנה או סינגל השעה, אין דבר שעיתונאי מוזיקה אוהבים יותר מאשר תאריכי ציון דרך, על אחת כמה וכמה לכשמדובר בתרבות מוזיקלית צעירה כל כך כמו מוזיקה אלקטרונית, שכל שנה שנוספת לקיומה מקנה לה עוד נקודת זכות להיות לתרבות לגיטימית ולא טרנד בסיכון מתמיד להיות לבר חלוף. אין ספק ש-2011 הביאה עימה כמות היסטרית של ציוני דרך בתרבות הדאנס ועבורי, זו היתה לאורגיית דפוס של ממש. חמש עשרה שנים לליין הסולפול האוס האגדי באדי & סול מניו יורק, 20 שנה להולדתו של מועדון המיניסטרי אוף סאונד, עשור להולדתם של סגנונות הדאבסטפ והנו-דיסקו, 25 שנה מאז ראה אור לראשונה הטכנו מדטרויט, ו-20 שנה למגוון רחב של חברות תקליטים חלוציות מתחילת שנות ה-90 דוגמת,Soma, Axis ו-Planet E של קארל קרייג. תרבות פורקן הסמים וחגיגת שיכרון הנעורים החליפה עוד קידומת, אך היא רחוקה מלהניח רגל בקבר. עוד סיבה למסיבה.
"החיים בלופ": הקאסט הדו-שבועי של יותם אבני בוואלה! תרבות
יותם אבני חוגג 20 שנה לבאדי אנד סול
סכמו את השנה שלכם בעולם הדאנס - בפייסבוק שלנו