פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "רודף צדק" ו"הסגת גבול": מי מהסרטים של ניקולס קייג' מעניין למדי ומי סתמי לגמרי?

      לא פחות משני מותחני פעולה בכיכובו של ניקולס קייג' הגיעו עתה לאולמות בארץ, אבל רק לאחד מהם יש ערך כלשהו

      משום מה, למרות הירידה המתמדת בכוחו הקופתי, הסרטים סוג ב' בכיכובו של ניקולס קייג' לא הולכים ומתמעטים אלא רק מתרבים. בעבר הורגלנו לקבל אחד מהם על בסיס חצי-שנתי, וגם זאת היתה שכיחות חריגה יחסית, אבל עכשיו הם כבר מגיעים על בסיס שבועי. וכך, רק בסוף השבוע הקודם עלה לאקרנים מותחן הפעולה "רודף צדק" עם השחקן זוכה האוסקר בתפקיד הראשי, ובסוף שבוע זה מגיע לו "הסגת גבול" עתיר האקשן, שגם אותו הוא נושא על כתפיו.

      חוץ מכל זה, יש לצמד כמה מכנים משותפים נוספים: בשניהם, למשל, ניצב קייג' בצד שם נשי לא פחות לוהט ממנו – ב"רודף צדק" זוהי ג'נוארי ג'ונס וב"הסגת גבול" זוהי זוכת אוסקר אחרת, ניקול קידמן. כמו כן, מאחורי שניהם עמדו מפיקים ילדי ישראל – במקרה הראשון מדובר ברם ברגמן, ובשני אלו הם בועז דווידזון, דני דימברוט ואבי לרנר, שעובדים באופן תדיר עם השחקן חובב התספורות המוזרות. עם זאת, יש גם הבדל תהומי בין השניים – בשעה ש"הסגת גבול" סתמי לגמרי, ב"רודף צדק" בכל זאת יש מידה של עניין.

      הסיבה לכך היא ש"רודף צדק" מצטרף לגל חדש ומרתק של סרטים אמריקאים, המשקפים את התחושה שבארצות הברית מתפתח כאוס, וכן מהדהדים את אובדן האמון בממשל ואת החשש כי תקנות הביטחון החדשות שבעידן פוסט ה-9/11 יהפכו את המדינה לפשיסטית. מדובר, למשל, ב"האביר האפל", "אזרח שומר חוק", "גזר דין מוות" וב"שלושת הימים הבאים". יצירות אלה, בדומה ל"הארי המזוהם" ול"משאלת מוות" בשנות השבעים, העלו מחדש את השאלה האם נותרה לאזרחים ברירה אחרת חוץ מלקחת את החוק לידיים, ומה יהיו המשמעויות המוסריות והמעשיות של פעולות מסוג זה.

      רודף צדק (imdb)
      "עזבי 'מד מן', בוא נראה 'טרמה'". ג'נוארי ג'ונס וניקולס קייג' ב"רודף צדק" (צילום: יח"צ)

      "רודף צדק", שכתבו רוברט טאנן וטוד היקי האלמוניים וביים רוג'ר דונלדסון הוותיק, שואל אלמנטים מכל הסרטים הללו וגם מ"פאוסט". הוא עושה זאת דרך סיפורו של מורה ישר דרך (קייג'), תושב ניו אורלינס, שאשתו נאנסת במסגרת האנרכיה הפושה בעיר.

      לגבר שומר החוק ברור כי המשטרה תתקשה למצוא את האשם במעשה, וגם אם תצליח בזאת, רשויות המשפט יקלו בעונשו. לפיכך, הוא כורת ברית עם ארגון אזרחי מחתרתי, שנציגיו מחפשים טרף בבתי חולים ובכל מקום בו מסתובבים יקיריהם של קורבנות פשעים: לפי הסיכום, הם יחסלו בשבילו את האנס, והוא בעתיד יגמול להם בטובה.

      מובן כי כבר בשלב מוקדם, מתגלה כי מחיר העסקה גבוה בהרבה ממה שחשב הגיבור, והוא נדרש לקטול חפים מפשע בשירותו של הארגון שוחר הצדק לכאורה. כך, מתברר לו כי החלופה האלטרנטיבית למשטרה יכולה להיות גרועה בהרבה ממנה וכי אלימות אינה פותרת בעיות אלא רק מחמירה אותן.

      כל אלו הם רעיונות מעניינים ורלוונטיים. הבעיה היא שבמקום להתמודד איתם בצורה האמינה והמעמיקה שלה הם ראויים, "רודף צדק" מבכר דווקא לתקוף אותם באמצעים של סרט סוג ב'. דבר זה בא לידי ביטוי בסגנון הבימוי, בתפניות העלילתיות ובעיקר בעיצוב הדמויות.

      רודף צדק (imdb)
      האם האזרח הממוצע באמת נראה כמו בריון קירח וחמור סבר? ניקולס קייג' עם גאי פירס ב"רודף צדק" (צילום: יח"צ)

      יותר מכל, חורה העובדה כי את אנשי ארגון רדיפת הצדק האזרחי מגלמים דווקא בריונים שנדמה כי יצאו מסרט נלוז של חיים בוזגלו, במובן המילולי ביותר של המילה – אחד מהם נראה ממש כמו כפיל אמריקאי של רפי אמזלג. כיוון שכל המהות של הסרט היא להראות כי גם ברנשים מן היישוב יכולים להתנהל באופן ברוטלי וחסר גבולות, היה אפקטיבי הרבה יותר לו היו מגלמים אותם שחקנים שהמראה שלהם ממוצע. אם, למשל, מנהיג הארגון החתרני והמסוכן היה מתגלה כספרן שמנמן ותמים למראה בשנות החמישים לחייו, אחד שבקלות יכול להיות גם השכן שלנו, "רודף צדק" היה מצליח להטריד הרבה יותר.

      אך בליהוק, כמו גם בכל שלב פיתוח אחר של היצירה, בחרו יוצרי "רודף צדק" להישען על שבלונות הראויות לזבלוני פעולה. כתוצאה מזאת, במקום שיהיה סרט מעניין באמת, הוא לא יותר מסרט סוג ב' שיש בו ממד מעניין.

      "רודף צדק": איפה ומתי רואים?

      מתוך Trespass (imdb)
      מילא הוא, אבל מי היא עושה פה? ניקול קידמן מנחמת את ניקולס קייג' ב"הסגת גבול" (צילום: IMDB)

      כך או כך, "רודף צדק" ראוי הרבה יותר לזמן ולאנרגיות של הצופים מאשר "הסגת גבול", שגם אותו ביים יוצר פעולה פורה – ג'ואל שומאכר. אך אף שעמד מאחוריו קולנוען ותיק, מותחן זה נראה כמו מוצר טלוויזיוני ברמה נמוכה, ובסך הכל מדובר בחוויה סתמית לחלוטין, מהסוג שמוכיח תקפותן של קלישאות בסדר הגודל של "את הסרט הזה כבר ראינו" או "היינו יכולים לחיות בלי הסרט הזה".

      קודם כל, זה נובע מכך ש"הסגת גבול" מציג סיפור טחון במיוחד על חבורת פושעים הפולשת לווילה של זוג אמיד לכאורה (קייג' וקידמן). הסרט מנסה לפצות על השגרתיות העלילתית ברצף בלתי פוסק של טוויסטים, בסגנון בימוי תזזיתי ובמשחק צעקני של שני הכוכבים ושל חבורת הצעירים הגנרים שמסביבם. אך במקום להסוות את החסרונות המובנים של הסרט, כל המהלכים האמנותיים הללו רק מוסיפים להם כמה מגרעות חדשות והופכים אותו למוצר מתיש ומייגע שמכביד לשווא על העיניים.

      כתוצאה מזאת, בשעה שאת "רודף צדק" אי אפשר לבטל לחלוטין, הרי ש"הסגת גבול" דווקא מצדיק את המוניטין השלילי שקייג' צבר לעצמו בשנים האחרונות.

      אם כך, זה לא מפתיע לגלות את השחקן מככב במותחן מסוג זה, והתהייה היחידה היא איך זה שדווקא ניקול קידמן ניצבת בצדו. מה יש לה לחפש כאן, לאחת הכוכבות המרשימות בדורה, שרק לפני עשור זכתה באוסקר ושגם לפני שנתיים עוד כיכבה בדרמות חכמות ומעמיקות בסדר הגודל של "Rabbit Hole"? החידה הזו מסקרנת יותר מכל אחת מן התעלומות שב"הסגת גבול".

      "הסגת גבול": איפה ומתי רואים?
      מה אתם חשבתם על הסרטים החדשים של ניקולס קייג'? ספרו לנו בפייסבוק