לכאורה, תוכנית הראיונות של קרן פלס בערוץ 24 נולדה בעוד חטא אופייני של קשת והערוץ: הטאלנטית הטרייה של "בית ספר למוסיקה" מקבלת מתנה על שבחרה בקשת ולא ב-"The Voice" בדמות תוכנית ראיונות, על אף שאין לה ולו בדל של ניסיון בכך. לערוץ 24 הפרטים האלו לא שינו מעולם, ואם אפשר לזרוק שם מוכר, שיקדם עוד יותר את תכני זכיינית האם, ולהכניס אותו לאולפן שנראה כמו הצרות של קשת, למה לא.
אבל למרות חסרונות בולטים של פלס כמראיינת ושל הפלטפורמה, אחת המכוערות שנראו מאז ימי ערוץ 2 הניסיוני, תוכנית הראיונות של קרן פלס היא שינוי מרענן ומבורך בערוץ הגיהנום הזה: תוכנית שעוסקת במוזיקה, אבל במוזיקה ממש: לא "צ'רלי וחצי" ו"חגיגה בסנוקר", לא תוכניות אולפן על זיונים מוזיקה, אמיתית.
פלס בחרה לראיין לתוכנית הראשונה את עמיר בניון וזו היתה בחירה מבריקה, כי עם עמיר בניון מדברים רק על מוזיקה אבל כמו שיריו מבינים דרך דבריו האמנותיים כל כך הרבה דברים על החיים, על אלוהים ואדם, שפתאום יש לטייטל הזה "ערוץ מוזיקה" זכות קיום. מה אלירז שדה היה אומר על זה.
אמנם פלס, לפחות על פי התוכנית הראשונה, נוהגת בתוכנית בנוהל סמ"ל (סלב מלקק לסלב) וגילויי ההערצה שלה לבניון מביכים, כמו גם הפוקוס המוגזם על הקטעים שלה לבדה מול המצלמה בהם היא מסבירה את השאלות שלה אליו כאילו הן מצריכות תרגום. אלו חטאים נגררים מהחטא הקדמון לפאר את הטאלנט שלשמו התכנסנו אבל לפחות הערצתה לבניון כנה ו-וודאי ובוודאי שמוצדקת. בניון מנהל את כל הראיון עם פנים שמוטות מבושה ועלבון, כאילו לא מגיע לו להתראיין. הוא מספק גילויים כנים וכואבים על הדברים שהוא חושב על עצמו (לפרטים נוספים השיר המופלא "הכל עד לכאן") ועל יצירתו.
כאן, דווקא חוסר הניסיון של פלס מתגלה כיתרון: הערצתה המוחלטת לבניון מוציאה ממנה שאלות מעניינות שרק מעריצים לפעמים יכולים לשאול אמן: היכן אתה יוצר, למה אתה מתבייש בדמות שאתה רואה על המסך, למה אתה נגד זה שאשתך תהיה זמרת ועוד. מלבד הדילוג המבאס על פאזת "אני אחיך" ודעותיו הפוליטיות של בניון, פלס העבירה כמעט 35 דקות נטו של ראיון (להוציא ביצועים וקטעים שלה מול המצלמה) לגיטימי ומעניין.
נראה שגם בניון נפתח דווקא בגלל שמולו עמדה פלס ולא עיתונאי קלאסי. בראיון, בניון הצליח להזכיר בפעם המי יודע כמה איזה יוצר מרגש, נפלא וחשוב הוא; עד כמה התרומה שלו למוזיקה הישראלית היא משמעותית וחיונית ובתוך עולם של טאלנטים ויוצרים דהויים וחסרי עמוד שדרה, בניון אולי מביא את הסעיף, אבל זו זכות של התרבות הישראלית שהוא חלק ממנה. כשהוא אומר משפט לא ייאמן כמו "אני בכלל לא התחלתי לשיר", קשה להאמין עד כמה הוא רחוק ומנותק מהאופן בו הוא נתפס. קשה להאמין עד לאן המוזיקה שלו יכולה להגיע עם תפיסה כזו.
התוכנית של קרן פלס משודרת בימי השבוע ב-23:00 בלילה. זו שעה קשה ומבאסת לתוכנית ראיונות לא מסובכת במיוחד. חבל על הדחיקה הזו אין שום סיבה לא לשבץ את התוכנית בשמונה בערב. מצד שני, משמח לגלות שדווקא ביום בו היתה אמורה לעלות לאוויר "אייל גולן קורא לך", מהתוכניות האיומות שהשתלטו על הערוץ הזה, קרן פלס החזירה את המוזיקה לערוץ 24. מי ייתן והיא גם תישאר שם, אבל קשה לבנות על כך. מתישהו, אלירז יצטרך לחזור מהחופש.
קרן פלס בערוץ 24: אהבתם? ספרו לנו בפייסבוק