"פלנטה אחרת" של עידן זעירא הוא עוד יצירה מרשימה בגל הקולנוע העצמאי והאלטרנטיבי, או בפשטות גל סרטי הפרינג', שפורח בארץ בשנים האחרונות. הסרטים האלה מנצלים את הטכנולוגיות החדשות של ציוד הצילום והעריכה, המאפשרות לעשות סרטים שנראים טוב יחסית בזול, כדי להרחיב את המנעד של הז'אנרים והנושאים שהקולנוע הישראלי מתעסק בהם. באופן הזה זכינו לראות השנה את סרט האימה המקומי הראשון "כלבת" ואת קומדיית הפשע "ג'ו + בל".
"פלנטה אחרת" מציע לקהל עוד חוויה, שכמעט ונעדרת מהקולנוע הישראלי: חוויית הסרט האמנותי המאתגר. עידן זעירא, עד היום במאי קליפים וכתבות טלוויזיה, יצר סרט מיוחד במינו, המשלב בין חומרים דוקומנטריים ועלילתיים, במטרה לתהות לגבי הגבול החמקמק שבין האמת לבדיה. התוצאה לא חפה מפגמים והתרשלויות מיותרות, אבל יש מאחוריה תעוזה והרפתקנות קולנועית, שמעוררות סקרנות לגבי המשך דרכו הקולנועית של זעירא.
"פלנטה אחרת" מתנהל רוב הזמן כמו סרט דוקומנטרי לכל דבר או יותר נכון כחומר גלם לסרט דוקומנטרי, היות וזעירא מוותר כמעט לגמרי על קריינות או מבנה דרמטי מובהק. הצופים מוצאים את עצמם מלווים צוות צילום קטן מישראל, הכולל בין השאר את הבמאי עידן זעירא והמפיק יורם כסלו, שמגיע לסיביר כדי לתעד מסע חיפוש אחרי ניצול השואה מישקה זילברשטיין. האגדה מספרת כי בזמן מלחמת העולם השנייה מישקה ברח מהגטו וחי ביער בחברתם של זאבים. נראה כי סיפורו של מישקה הפך למעין אגדה אורבנית בכפרים של סיביר, שעוברת מפה לאוזן, מבלי שמישהו פגש את האיש באופן אישי. במהלך המסע הסיזיפי, צוות הצילום מתחיל להסתבך בסיטואציות מלחיצות מול האוכלוסיה המקומית, במקביל לכך שהתקווה למצוא את מישקה הולכת ואוזלת.
"פלנטה אחרת" משתייך לכאורה לז'אנר המוקומנטרי (הסרט הדוקומנטרי המזוייף), אולם גם בתוך הז'אנר הזה מדובר ביצירה חריגה. בניגוד לנהוג במוקומנטרי, זעירא אינו מסתיר את העובדה שחלק ממשתתפי הסרט הם שחקנים מקצועיים, ומצד שני חלק מהמעמדים המתועדים בסרט הם אותנטיים לחלוטין (ביניהם אחד מלחיץ במיוחד, שיכול היה להיגמר הרבה יותר רע). גם הטון של הסרט הוא לא קומי במובהק, אף על פי שההומור לא נעדר ממנו לחלוטין. הבחירות האלה, בשילוב עם הנופים הפיזיים והאנושיים של סיביר, המצולמים להפליא על-ידי אלכסיי סאבין הרוסי, הופכות את הסרט ליצירה משמעותית ומסקרנת על טבעה של המציאות המתועדת.
עם זאת, לצד זכויותיו, הסרט סובל מכמה וכמה פגמים משמעותיים. המבנה התסריטאי של "פלנטה אחרת" הוא מבנה מרושל למדי, שאינו מצליח ליצור אחידות אורגנית בין עלילת החיפוש אחר מישקה לבין תלאותיו של הצוות המחפש. שני הקווים העלילתיים מונחים זה לצד זה, ועובדים היטב כל אחד לעצמו, אך החיבור ביניהם נראה מאולץ ולא מספיק מטופל. ההתרשלות מגיעה לשיא בסיקוונס הסיום, שהוא מרתק לכשעצמו, אך חיבורו לשאר הסרט בעייתי. אין בעיה בכך שהסרט נמנע מליצור אצל הצופים אמפתיה רגשית כלפי הדמויות שלו ובכך מגביל מראש את הקהל הפוטנציאלי, אך בחירה כזאת מצריכה מבנה דרמטורגי מחושב ושלם כדי להצליח, ול"פלנטה אחרת" אין אותו.
מעבר למבנה הבעייתי, יש בסרט כמה וכמה התרשלויות גלויות ובחירות תמוהות, שפוגמות באיכותו. אחת מהן היא הבחירה לכלול בו קטעי "שחזור" עלילתיים, העוסקים בעלילותיו של מישקה זילברשטיין ביערות בזמן המלחמה. זעירא בוחר להשתמש כאן באסתטיקה של סרט אילם בשחור לבן, כולל לוק מסוגנן - בחירה שנראית שרירותית, היות ובשנות הארבעים שבהן מתרחשים הארועים הקולנוע "דיבר" כבר יותר מעשר שנים.
הקטעים עצמם, אגב, עשויים היטב רוב הזמן. גם הטיפול של זעירא בקטעי המוקומנטרי נופל פה ושם על איכות המשחק של המשתתפים הלא מקצועיים, שמונעים ממנו ליצור על המסך את תחושת המציאות הנדרשת. ולמרות כל אלה, "פלנטה אחרת" הוא סרט ראוי ומסקרן, מיוחד מאוד בנוף הקולנוע הישראלי, שחובבי הקולנוע האמנותי ההרפתקני צריכים לראות.
"פלנטה אחרת" - לטריילר ולמידע נוסף
האם תצפו ב"פלנטה אחרת"? שתפו אותנו בפייסבוק