פסק דין: נעמי רגן העתיקה קטעים מסופרת אחרת

הסופרת נעמי רגן העתיקה קטעים שלמים מרב המכר שלה, "ואל אישך תשוקתך" מספרה של הסופרת שרה שפירו, "אם יהודיה", כך קבע היום (ראשון) בית המשפט המחוזי בירושלים.

פסק הדין פורסם לאחר משפט שנמשך למעלה מארבע שנים. באוגוסט 2007 הגישה שפירו, סופרת חרדית ירושלמית המוכרת בקרב הקהילה האנגלו-סכסית הדתית בישראל ובארה"ב, תביעה נגד רגן, בה היא טענה כי רגן העתיקה קטעים שלמים מיומנה האישי, אותו פירסמה בספר ששמו "לגדול עם ילדיי: יומנה של אם יהודיה". בין השאר, טענה שפירו כי בספרה היא מתארת את התמודדותה מול כעסה שהיא מנסה לרסן בטיפול שלה בילדיה. כמו כן היא מתארת את חששותיה מכך שייתכן שהיא בהריון נוסף סמוך לאחר לידה. לטענתה, תיאור דומה הופיע בספרה של רגן, אולם הוצג באור שלילי, בניגוד למתואר בספרה שלה.

רגן הודתה שהכירה את ספרה של שפירו ואף הוסיפה שייתכן ש"מבלי משים 'הדים מרוחקים' של קטעים מסוימים שאותם קראתי ביומנה של התובעת נחקקו בתת התודעה שלי, ובעקיפין ומבלי משים, היוו עבורי השראה". אולם, היא הבהירה כי מדובר בהשראה, ולא בהעתקה, וגם הוסיפה שספרו של שפירו עצמה כולל קטעים לא מקוריים, טענה ששפירו הודתה בה.

"קשה לקבל את גרסת הנתבעת כי ההעתקה נעשתה 'לא בכוונה', או 'בטעות', או 'נכנס לראש שלי', כפי שטענה", כתב השופט יוסף שפירא בפסק הדין. "ניתן להניח כי עת כתבה הנתבעת את הספר שלה, כעולה מן האמור לעיל, הפרקים נכתבו בהפרשים של פרקי זמן של חודשים ולא ימים, עת היה לפניה ספרה של התובעת וקיבלו ביטוי זהה לנכתב בו". הוא הורה לצדדים לסכם תוך 30 יום את עמדתם לגבי הנזק שנגרם לשפירו.

באופן חריג, השופט שפירא בחר לסיים את פסק הדין בביקורת ספרותית, ולא משפטית. "הגם שאין הדבר מקובל במחוזותינו, אסיים בנימה אישית", כתב. "תחילה קראתי את הקטעים 'המפרים' ועיינתי בטבלאות שהכינו הצדדים, ואולם לאור טענת התובעת שיש להתייחס אל כלל ההפרות בקונטקסט כללי של הספרים ומהותם, התעורר הצורך להתעמק בשני הספרים עצמם בשפה האנגלית. אכן, שתי יצירות מופת מרתקות, ועל כך תבואנה המחברות על הברכה".