די.ג'יי סחבק

בעיתוני סוף השבוע נתקלתי במודעה ענקית המכריזה על תערוכת "חלומות 2002 - התערוכה הבינלאומית לתרבות הפנאי האלקטרונית", ובה מיטב החברות מציגות את מיטב החידושים, השכלולים והמגמות בתחום האלקטרוניקה הביתית; כל זאת באכסניה המכובדת של מלון דייויד אינטרקונטיננטל. כמי שמזריק מוזיקה לארוחת הבוקר, התייצבתי מיד לבדוק את הסחורה.

תוך כדי הירידה לאזור התערוכה קלטתי בחושי החדים שולחן ארוך עם כיבוד קל. סחתיין, אמרתי לעצמי, בכל זאת למדנו משהו מתערוכות בחו"ל. אולם במהרה טפחה המציאות הישראלית על פניי, כשביקשתי כוס מים והברנש מאחורי הדלפק הבהיר כי לשם כך עליי לשלם בקופה. כבר אז החלו אצלי הפרפורים של הג'ננה בכפות הרגליים, ועם זאת ניסיתי להישאר קר רוח. בכל זאת, המצב בארץ קשה.

התחלתי בחדר התצוגה של חברת Pioneer. מי שמצליח לשרוד את הספק-מוכר ספק-די.ג'יי שמתקיף את הבאים בכניסה עם ווליום מטורף, יכול להמשיך ולהתרשם מהמכשירים. כך צד את עיני דאבל דק סי.די, מהמשוכללים ביותר שראיתי. כשניגשתי לנסות את כל הפלאים המובטחים בתווית המוצמדת למכשיר, גיליתי שאין אוזניות ואין דיסקים בתוך הסי.די, כך שאופציית הבדיקה אינה אפשרית. כנראה שאני אמור להתרשם מהעיצוב.

משם עברתי לאולם התצוגה הראשי, בו מציגות חברות כמו JVC, Sony, Tannoy ו-B&O. טלוויזיות מגניבות, מקרנים חביבים, פרה-אמפ מנורות שהלוואי והיה לי וכנראה לא יהיה לי לעולם (פרה-אמפ מנורות עולה בסביבות 50,000 שקל), מערכות מקצועיות לרכב וכל מיני סלונים קטנים עם מערכות קולנוע ביתיות, שהפכו לאחרונה ללהיט הבורגני הרציני ביותר בישראל. בורגני בלי מערכת קולנוע ביתית הוא היום כמו קוף בלי בננה.

אחרי עשר דקות של התהלכות הבנתי את הבעיה העיקרית של התערוכה – חדרי ההדגמה אינם מופרדים אחד מהשני. כל חברה בנתה לה סלון קטן, עמוס רמקולים, רסיברים ודי.וי.די, וכל אחת מהחברות מבצעת את ההדגמות במקביל, בווליום היסטרי, כך שאתה שומע לפחות חמש או שש מערכות קולנוע ביתיות בו זמנית. ברור לגמרי שבתנאים אקוסטיים כאלה אין שום אפשרות להתרשם מאיכות המוצרים או מכל דבר אחר.

אבל זה עוד לא הכל. רגע השיא התרחש בדוכן של חברת Koda. שם פנה אלי לראשונה מוכר ושאל אם אפשר לעזור ולעניין אותי במבצע מדהים. כמו כל ישראלי טוב, גם אני לא אומר לא למבצעים, והמוכר אכן הפתיע אותי עם מחיר של פחות מ- 6,000 שקל לסט של חמישה רמקולים, רסיבר ודי.וי.די. נרגש מן המבצע ביקשתי לשמוע את הרמקולים המדוברים, אך אז זכיתי לתשובתו שלא תיאמן: "לא, הרמקולים האלה לא מחוברים, אבל אני יכול להשמיע לך רמקולים אחרים מעולים...".

אז מה לעזאזל אתם רוצים ממני? למה הצעתם לי את המבצע הזה? על סמך מה בדיוק אני אמור לקנות? אתם עושים צחוק מאנשים? ובכמה מילים: רועש מאוד, חם ומחניק, עם מחירים מופקעים על מים וקפה ומוכרים לא מיומנים. מי שהגה את רעיון חלומות 2002 יכול לשמור את החלום הזה לעצמו. חלומות 2003 יכולים לשכוח ממני.