(מתוך "נובמבר 08" של yes דוקו)
האוטובוס שלוקח מתגייסים בבסיס תל השומר הוא אחד המיתולוגיות הגדולות וגם הבלופים המפוארים של מיתוס הגיוס לצה"ל. ההורים, החברים, החברות ומי לא מלווים את המתגייס הטרי בשירים ובהסתערות דרמטית משל מדובר נסיעה בין יבשתית, כשבסופו של דבר אותו אוטובוס נוסע פחות מ-2 קילומטר, אבל העיקר הסמליות: העיקר שתהיה תמונת פרידה של אדם מנעוריו.
"נובמבר 08", סרטו המרגש עד דמעות של דניאל סיון ששודר אמש (רביעי) ב-yes דוקו, מצליח להיכנס אל הרגעים אותם האוטובוס הזה מייצג כל כך בהרחבה: הוא עוקב במצלמה עדינה ואמפתית אחרי "חבורת קנדי", קבוצת חברי ילדות שגדלו באופן הנורמטיבי והציוני ביותר, דרך מערכת החינוך הישראלית שסדרה להם את הראש, דרך הטיול המבוקש באמסטרדם ועד לגילוי כוחו הגדול ביותר של הצבא: העצמת כל דבר שאי פעם חשת כלפי עצמך, לטוב ולרע. כך, אורין שברח ממסגרות כל חייו מנסה ללכת לשירות קרבי, אבל מגלה שגם שם הוא לא מוצא את עצמו; ומאידך, עדי משתמש בצבא כדי להנציח את בטחונו העצמי כקצין.
התנועה בין החברים היא פסיפס ישראלי חלקי מאוד, אבל מאות אלפי אנשים, במיוחד ילידי סוף השמונים שהתגייסו באותו נובמבר 08 (וגם לפני כן) יזהו ב"נובמבר 08" את עצמם את החולשה, את העצבות, את ההתלבטויות, את התסכול, את רגעי האושר הקטנים שבהפוגות וגם את כושר ההישרדות הפנומנלי שהשירות הצבאי מפתח אצל אנשים. "טירונות", הדרמה של האחים ברבש שהיתה מהראשונות שגרמו לצופים לראות את עצמם כחיילים בטלוויזיה, הצליחה בגלל סלוגן קליט ומדויק: "תסתכלו עליהם ותראו אותנו". תסתכלו על הילדים האבודים של נובמבר 08; סיכוי רב שתגלו שם לא מעט מהאנשים שאתם מכירים.
סיון ביצע כמה בחירות עקרוניות בסרט, שמעניקות ל"נובמבר 08" מעמד מיוחד בסרטי תעודה שמתעדים חיילים בשירות סדיר. ראשית, ההתמקדות ביחידות קרביות בנוסח התותחנים והנח"ל, ולא גולני או גבעתי המסוקרות יותר, למשל. הבחירה הזו נועדה להמחיש את היעדר הזוהר בשירות הצבאי, זוהר שאחד המשתתפים מייחל לו באופן זוועתי כשהוא אומר "הלוואי ותהיה מלחמה", לשם הגשמה עצמית. לאחר מכן, כשהשירות הופך תובעני וטובעני הרבה יותר, סיון מצליח בקלות לקלף את שכבות הנאיביות מעל המתועדים בסרט מבלי להזדקק לדרמות ומניפולציות רגשיות.
שנית, סיון מצליח ללכת על הגבול הדק שבין שיפוטיות תיעודית מתערבת לבין מצלמה אדישה לגמרי. הוא שואל את המתועדים שלו שאלות מנחות, אבל עם רוך ואמפתיה שלא מעוררים עימות. כך, הוא מצליח לחלץ כמה רגעים מצמררים, כמו הרגע בו אחד החיילים קיבל מהקצין שלו תמונה של הילד היהודי המרים ידיים בשואה, "כדי שלעולם לא עוד". המניפולציה האיומה הזו לא עוברת מתחת לרדאר של סיון, אבל הוא גם לא הופך אותה ל-האירוע של הסרט. זה שם, כמו שזה תמיד היה שם, וזה מחלחל ומזעזע גם מבלי להכריז שמדובר באלמנט מחלחל ומזעזע.
האקס-פקטור האחרון של "נובמבר 08" הוא הבחירה בנעם רותם לקריין את הקטעים בסרט. באלבומו האחרון, "ברזל ואבנים", רותם הקדיש שיר ל"נטלי", חיילת במחסומים שמאבדת את עצמה בין החינוך לפטריוטיות שקיבלה בבית לבין הסיטואציות האנושיות הבלתי אפשריות בהן היא נתקלת בשירות. שיר נוסף באלבום הוא "הכיתה", שיר בפולנית במקור שבתרגומו של רותם הפך למשהו דומה מאוד לסיפור של "חבורת קנדי".
כמו בשני השירים האלו, רותם הוא מספר נטול עמדה. הוא קורא את המילים בקולו המזוהה וניכרת ממנו חיבה למתועדים, אבל איש לא אשם ואיש גם לא זכאי. כפי שהצבא הניח בידיהם של בני ה-18 נשק, כלומר אחריות, כך גם המספר של "נובמבר 08". לצד רותם, "נובמבר 08" משופע בקטעים שקולטים היטב את קול הנעורים שאותו אוטובוס בתל השומר מנסה לחנוק, מ-"The Passenger" של איגי פופ דרך "Song 2" של בלר ועד "הבא בתור הוא סוס" של נושאי המגבעת. כשרואים את "נובמבר 08" ואת הדרך הלא ברורה של גיבוריו, קשה שלא לחשוב על המשפט "מה הטעם בכבישים ללא מוצא".
השוט האחרון של "נובמבר 08" חוזר למסיבת הטרום גיוס של "חבורת קנדי", אחרי שהצופה מגלה מה עלה בגורלה בתום שלוש שנות השירות הצבאי. זהו תרגיל ידוע בסרטים דוקומנטריים המתעדים אנשים לאורך זמן רב, אבל האלמנט הצבאי הופך אותו לחזק יותר: פתאום אתה נזכר שלגיבורים היה שיער ארוך, פנים נקיות ובהירות ומבט רעב בעיניים לאהוב, לזיין, לשתות, ללמוד, לחלום. הצבא, לטוב ולרע, משנה את המבט הזה, לנצח. "נובמבר 08" הוא סרט חובה לכל ישראלי לפני גיוסו, כדי שיבין שהאוטובוס מתל השומר נוסע במשך 2 דקות, אבל עם ההשלכות שלו הוא יתמודד כל החיים.
"נובמבר 08" בעמוד של yes דוקו בוואלה!
"נובמבר 08": ראיתם? אהבתם? ספרו לנו בפייסבוק