"עובדה"
בימים בהם המילים "אינטרס ציבורי" הופכים לסוג של בדיחת בזוקה, אנשים לא יכולים להרשות לעצמם להתייחס ל"עובדה" כמו אל דבר מובן מאליו. יתרה מזו, צריך לצפות ולקוות ששבוע אחרי שבוע הם יביאו את הסיפורים שישנו את המציאות הישראלית ויחשפו את המוגלות והמורסות שהפכו לאופנה הכי לוהטת של ישראל 2011.
גם אם הם עלה התאנה של קשת, שמרשה לעצמה לשדר טלוויזיה איטלקית מביכה ומבישה בדמות "בית ספר למוסיקה" והפכה את ערוץ המוזיקה לזבל שלא ברא השטן, "עובדה" היא יותר מתוכנית של זכיין - היא האינטרס הציבורי עצמו, ולכן היא חייבת להספיק לנו לעוד שבעה ימים, שנים או דורות.
דני סנדרסון
הדבר המשמח באמת בחגיגות ה-60 לדני סנדרסון בשנה שעברה היה העובדה שלא היה בהן שום דבר מאולץ. סנדרסון לא תמיד הבריק בקריירה שלו, אבל מעולם לא הביך ובעצם שמר על רמת סטנדרט גבוהה של שמחת חיים, קריאייטיביות, קריצה והבנה של העולם המשתנה שבו הוא חייב ליצור שירים שישנו לאנשים את החיים.
סנדרסון עשה את זה בצניעות, אף פעם לא התאבד על היותו טאלנט אמיתי ודבק במה שהוא האמין בו: גיטרות ובדיחה טובה, הדברים שבאמת מאירים את החיים שלנו.
ליא קניג
ליא קניג, שלא אוהבת שיתעסקו לה בגיל יותר ממה שחייבים, היא בת 82, ומתרוצצת על במות תיאטרון מאז 1949; ואפשר לנחש שפחות או יותר באותו סוג מרץ ושמחת חיים.
לקניג יש קריירה ענפה, אבל לא מדובר בעצם רק במספר השנים שהיא על במות, ולא בכמות ההצגות וההפקות בהן השתתפה. קניג לא רק מופיעה, היא מצליחה לגנוב את ההצגה בחינניות ובלי מאמץ בכל רגע שהיא על הבמה או המסך.
שחקנים רבים ידועים בזה שיש להם קריירות ארוכות שלא מסתיימות בגיל פרישה, אבל במקרה של ליא קניג הרווח הוא באמת כולו שלנו. עד 120, ורק שתמשיך.
"סאטרדיי נייט לייב"
משנת 1975, "סאטרדיי נייט לייב" היא יצרנית ויצואנית הקומיקאים האמריקאים הפורייה ביותר והיא זו שהציגה לעולם את ג'ון בלושי, אנדי קאופמן, ביל מוריי, אדי מרפי, ג'וליה לואיס דרייפוס, אדם סנדלר וטינה פיי.
מעבר לקצב המטורף של העמדת תוכנית בכל מוצאי שבת, SNL מצליחה גם לעשות זאת תוך כדי שהיא נשארת עם האצבע לחוצה על הדופק הציבורי האמריקאי, ואסור לשכוח גם את ההופעות ה(בחלקן) אלמותיות של המוזיקאים הכי נחשבים.
גם כשהיא לא תמיד מצחיקה עד דמעות, וגם כשהמערכונים שלה לא אחידים ברמתם ל-SNL יש את החן והקסם של שידור חי, של קומיקאים שמצחיקים את עצמם עד לשכחה של השורות שלהם, ובאופן כללי תמיד יש בה אווירה של המסיבה הכי מוצלחת בעיר.
הקיור
הקיור לא מוציאים אלבום בכל שנה, גם לא בכל שנתיים. הם גם לא אוהבים להופיע כל כך, ולידם, אפילו רדיוהד עושים טורים בסדר הגודל של U2. אלבום האולפן האחרון שלהם יצא לפני כשלוש שנים, והוא כמובן היה נהדר ומרגש, אבל הוא גם לווה בקולות של אין כוחות יותר לעשות כאלה.
ובכל זאת, אלבום ההופעה שלהם בפסטיבל Bestival הספרדי הוא סוג של נס חנוכה, שמדגים שלא משנה כמה זעירה ומצומצמת תישאר הפעילות של הלהקה הזו, שכבר למעלה מ-30 שנה מאירה את החושך הקיומי הזה, היא תמיד תישמע כמו הדבר הכי חשוב בעולם.
מה הנס התרבותי האהוב עליכם? ספרו לנו בפייסבוק