עכשיו הכל ברור: כל מה שיהורם גאון רצה, בסך הכל, זה קצת יחס. "היום אתה חייב להיות בטלויזיה, אחרת אתה לא קיים", אמר גאון בראיון לפני עליית "בית ספר למוסיקה" בה הוא שופט, וכנראה הלך על זה בכל הכוח, גם כשפתח את הפה על המוזיקה המזרחית. הזמר הלאומי, חתן פרס ישראל, יודע שהזיכרון של הקהל קצר מאוד, ומספיק לייצר אמירה מתלהמת אחת כדי ששוב יתייחסו אליו. לאחר מכן כבר לא תהיה בעיה להגיד שדבריו הוצאו מהקשרם, שהם לא היו מיועדים לראיון ושהוא, כן הוא, איש שכל חייו נמצא בקו ראשון מול התקשורת, לא ידע שדבריו מצוטטים.
משם, הדרך חזרה לקבל את עמדת המורה ב"בית ספר למוסיקה" היתה קצרה. את העובדה שפתאום הוא יושב לצד משה פרץ, הנציג הבולט ביותר של ה"זבל שלא ברא השטן", ושניהם ביחד חולקים את שולחן המורים, הוא הצליח להעלים, כפי שפרץ העלים את התגובה הבוטה שלו: כינוס מסיבת עיתונאים וביצוע של "אלף נשיקות".
גם כשגאון נשאל על כך, תשובתו היתה מתחמקת. מאוד יכול להיות שהיום טענתו תהיה שדבריו לא כוונו לעבר משה פרץ. גם לא לאייל גולן או ישי לוי ועמיר בניון. אז למי כן? לאף אחד. יהורם גאון פשוט לא הכיר את המוזיקה שאליה הוא כיוון את חיצי הרעל שלו. הוא ידע שיסלחו לו. יהורם גאון, האיש והחיוך הממלכתי, שידע תמיד להשתכשך בפוליטיקה ולצאת בסדר עם כולם, יוצא מזה גם הפעם. כמו כל פוליטיקאי ממולח הוא יוצא מזה בעזרת חלוקת סוכריות מתוקות לעם. "בית ספר למוסיקה" זה ממתק שקשה להיגמל ממנו אפילו שהוא מזיק לבריאות.
גם משה פרץ יצא רע מאוד כשלא הגן על המוזיקה שלו ויתרה מכך, לא נלחם למען הקהל שלו. הרי יהורם גאון זלזל, לפני הכל, בקהל של פרץ. פתאום לא רק שמשה פרץ בסדר גמור, הוא אפילו יכול להיות מורה לצדו. המורים יושבים זה לצד זה, מחייכים ומפרגנים, כשבבטן בוערת לה סלידה תהומית. גאון דיבר על כך שבעבר, כשהוא התחיל את הקריירה שלו, מלאכת העבודה על שיר היתה הרבה יותר מורכבת ושהיום זה הרבה יותר פשוט, כאילו שיש בכך רע. הנה סוד למר יהורם גאון: בעבר הרחוק היה צורך ללכת עד לבאר המים בשביל לשתות, היום מספיק ללכת לברז כדי לשטוף את השטויות שיוצאות מהפה. מי שיסבלו מכל המשחק הצבוע הזה אלו הילדים והילדות, שיבינו עד כמה "בית ספר למוסיקה" הוא מצג שווא. כשהילדים האלה יתעוררו זה יכאב מאוד. נקמת חלומו המנופץ של ילד היא משהו שלא ברא השטן.
המועצה לשלום הילד נגד "בית ספר למוסיקה"
שמעון פרנס, התשובה לאליקו
במקביל לכל גיהנום יש גן עדן. ככה זה בכל העולמות, גם ברדיו. מעבר להרי החושך של אליקו, שוכן לו אי של שפיות. מדי יום, לפנות ערב בגלי צה"ל, משדר שמעון פרנס הוותיק תכנית נפלאה שבמהלכה הוא משמיע מוזיקה משובחת שנמצאת במעמקי הים התיכון. כל הגלים שבאו והלכו לא הצליחו להשכיח אותה. פרנס כבר עבר את השלב של הפריים טיים והיום הוא מוצא את עצמו במקום נינוח שמאוד הולם את כישוריו. הוא לא לחוץ על פרסום וכותרות.
וזאת, אגב "בית ספר למוסיקה": ביום רביעי בערב שידר פרנס שעה שבמהלכה ניסה לבדוק מה קורה עם ילדי הפלא אחרי ימי התהילה. הוא העלה לשידור את נועם קניאל, שסיפר שהוריו ידעו לטפל בו היטב ולהכין אותו ליום שאחרי התהילה ועד חוזליטו האגדי שהתרסק והסתבך בפלילים. דברים שכדאי להורי הילדים והילדות מ"בית הספר למוסיקה" לדעת, לפני שהם שולחים את היקר להם מכל למדורת השבט. מלבד ההקשר האקטואלי, אצל פרנס אפשר באמת להקשיב לשירים, ללמוד משהו, להוריד הילוך ולהעביר את הפקק בדרך חזרה הביתה מהעבודה.
יהורם גאון צדק כשהצטרף ל"בית ספר למוסיקה"? ספרו לנו בפייסבוק