עמנואל רוזן על סגירת ערוץ 10: "יש פה הוצאה פוליטית להורג"

עמנואל רוזן עצבני על הסגירה של ערוץ 10, על הגזענות כלפי המזרחים ועל "המשחק הציני של נתניהו". לקראת הקרנת הדוקו שלו "סודות הכספים האבודים" הוא יורה לכל הכיוונים. ראיון

חגית גינזבורג

אחת לכמה זמן מגיע סרט דוקומנטרי שגורם לך לחשוב, אולי אפילו כזה שמגלה לך משהו שלא ידעת. "סודות הכספים האבודים" של העיתונאי עמנואל רוזן והבמאית ענבל פטל (שישודר ברביעי ב-yes דוקו) בהחלט עונה על ההגדרה הזאת: הוא מגולל את סיפורם הלא ייאמן של יהודים רבים יוצאי מדינות ערב; אחרי שנרדפו ועונו במולדתם בשנים שלאחר קום המדינה, הם נמלטו לישראל, מותירים מאחור הון בשווי מיליארדי שקלים. גם היום, יותר מחמישים שנה אחרי, מישהו בצמרת המדינה רוצה להשאיר את הכספים האלה קבורים מתחת לערימה של ניירות צהבהבים ופוליטיקות מיושנות עוד יותר.

"בהתחלה זה היה נראה לי מופרך לגמרי", אומר רוזן בראיון לוואלה! תרבות. "זה סיפור שלא הכרתי בכלל, ואחרי שנים במקצוע הזה אתה נוטה לחשוב שאתה כבר יודע הכל. היום אני מבין שאנחנו פשוט מזלזלים, מתעלמים ומפחיתים מהחשיבות של מה שקרה ליהודים יוצאי מדינות ערב, ואני אומר את זה כבן לניצולי שואה שקרוי על שם סבא שלו שנספה בשואה". לדברי רוזן, לא רק שהסרט חושף יחס של איפה ואיפה כלפי מגזר בחברה הישראלית, אלא גם שהוא מגלה את הצביעות בסטנדרטים שמציבה המדינה לקהילה הבינלאומית. "מדינת ישראל יודעת לבוא בתביעות לכל העולם ואחותו כשמדובר בפגיעה ביהודים. על כל בית כנסת שמרססים בו רבע צלב קרס בעיירה נידחת באירופה מכנסים ישיבה מיוחדת בכנסת, אבל כשמדובר בנו עצמנו, מתאכזרים אל האנשים שלנו ולא מקיימים את מה שדורשים מאחרים. גם לניצולי שואה לא משלמים את מה שמגיע להם במשך שנים וגם לאנשים האלה אומרים להם שאי אפשר לעזור להם והופכים אותם לכלי משחק פוליטי".

עוד בוואלה! NEWS

איך מוותרים על סוכר בקפה, בלי לוותר על הטעם?

לכתבה המלאה

"סודות הכספים האבודים" מגולל את ניסיונותיהם של שלושת גיבוריו שברחו לפני שנים מארצות ערב לקבל את כספי הפיצויים שמגיעים להם מהמדינה מתוקף מעמדם כפליטים. במהלכו השלושה נתקלים בחומה בצורה של סודיות, מסתורין וטשטוש עובדות, במידה כזו שגורמת לצופה להתפתל על הספה בתסכול. "ביבי לא רצה לדבר איתנו. לכל מקום שהגענו אמרו לנו שזו מדיניות של הממשלה והיה ברור שצריך לדבר איתו או עם איווט ליברמן", מספרת הבמאית ענבל פטל. "מאחורי הקלעים היו עוד המון דיבורים ושאילתות או מסמכים ופעם אחר פעם הם שלחו אותנו לדבר עם רפי איתן, במשרד לאזרחים ותיקים. אבל מי שצריך לתת את התשובות זה הקודקוד. והוא לא מעוניין".

הצוות נאלץ להסתפק במשנה לראש הממשלה סילבן שלום אחרי שלוש שנים של עבודה ארוכה ומאומצת על הסרט. בראשית הדרך היה זה דווקא גיא מרוז שהתניע את הרעיון, אך הוא נאלץ לפרוש בשלב מוקדם של ההפקה עקב התחייבויות קודמות. פטל, שנדלקה על הפרויקט, הציעה אותו לרוזן. "התחלתי לעשות תחקיר כדי לבדוק במה מדובר ונדהמתי ממה שגיליתי", מספרת פטל. "אני באה ממשפחה שמקורותיה במדינות ערב – אבא שלי יליד עיראק והמשפחה של אמא שלי הגיעה ממצרים וגם לי לא היה מושג שזה הסיפור. פתאום התחלתי לשמוע סיפורים מהסבתא המצרייה שלי, דברים שבחיים לא סיפרו לי. אפילו אבא שלי, שעלה לארץ בגיל חמש, זוכר סיפורי פרעות ורדיפות. זה לא היה משהו שדיברו עליו אצלנו בבית, בטח לא משהו שלמדנו בבית הספר".

את רוזן זה מתסכל במיוחד. "אני חושב שהכי קשה היתה התחושה שמשחקים פה בחיים של בני אדם, בדיוק כמו ניצולי השואה, מחכים שהם ימותו כדי שהסיפור יישכח, שייפטרו מהבעיה הזו. יש פה משחק ציני ואת רואה אנשים שאין להם יחסי ציבור והם לא מנהלים קמפיינים ואין להם איזו אג'נדה, אנשים הכי תמימים ופשוטים בעולם ודורסים אותם ומצפצפים עליהם. רוני מילוא סיפר לנו שכשהוא בא לייצג את יהדות מצרים אחרי חתימת הסכם השלום אמרו לו, 'עזוב רד מזה'. עם מצרים זו בכלל שערורייה, יש לנו בהסכם השלום איתם סעיף שמאפשר לנו לבקש מהם פיצויים. כשאני הסתובבתי עם החבר'ה האלה ראיתי שמצפצפים עליהם כאחרונים ברשימה. דווקא בגלל שהם לא גוועים ברעב ומקוששים נדבות – גרמו להם לוותר, גרמו להם להאמין שזה לא יקרה לעולם. זה מתחבר לי להמון מקומות אחרים שבהם המדינה שלנו לא תיתן לך את מה שמגיע לך אלא אם כן תנהל קרב משפטי. זה קשור לזה שהממשלה מסתכלת על האזרחים בתור האחרונים בסולם העדיפויות שלה, יש דברים הרבה יותר חשובים, זה הקו המחבר בין כל הנושאים".

זו לא הפעם הראשונה שרוזן עוסק באפליה וגזענות כלפי יהודים יוצאי מדינות ערב. ב-2008 שודר סרטו "אל תקרא לי שחור", שעסק באפליה עדתית. "למרות שאני מבית אשכנזי טהור, זו כבר פעם שנייה שאני עושה עבודה שבעצם נוגעת במה שנראה לי כגזענות טהורה של המדינה נגד אזרחים ממוצא מזרחי", מספר רוזן. "זה הזוי. אתה נכנס למרתפים משנות החמישים, אחרי שמדינת ישראל כבר פרסמה משנת 73' דו"חות סודיים על הכור בדימונה ומה לא, אבל מסמכים שנוגעים לרכוש של יהודי עיראק משנות החמישים נחשבים לסודיים. המסתוריות היא באמת הזויה, אתה מרגיש כאילו אתה נוגע במשהו שקרה אתמול בבוקר וזה סיפור מלפני חמישים-שישים שנה. וכל זה קורה בגלל שלא רוצים שהסוגיה הזו תעלה, כי פוחדים שברגע שהיא תעלה, הפליטים הפלסטינים יבקשו מאיתנו שנפצה אותם".

הכניסה הזאת של הסכסוך הישראלי-פלסטיני לסרט איננה מובנת מאליה. יותר מכך, הסרט מקדם את העניין באופן שאינו משתמע לשתי פנים וטוען: הממשלה משתמשת בפליטים ממדינות ערב כקלף מיקוח במאבק נגד הפליטים הפלסטינים. "הצלחנו להראות איזה קצה קצהו של דבר והבנו שהמסתורין והסודיות נובעים מכך שזה איום מול הפלסטינים", אומרת פטל. "להשאיר את זה עמום, כי ככה אפשר לשמור על מאזן האימה מול הפלסטינים, ולא משנה שזה על חשבון אנשים. זה ניצול ציני של הטרגדיה שלהם, תפיסת עולם מאוד ימנית שאומרת שאנחנו לא נשלם בחיים לפליטים הפלסטינים את מה שמגיע להם. גם רוני מילוא סוג של מודה בזה בראיון וגם סילבן שלום. זה משחק כפול. זה כמו במלחמה הקרה".

פטל ורוזן יודעים שסיכוי סביר שהסרט לא יצליח לשנות את מדיניות הממשלה או את תכנית הלימודים במערכת החינוך, אך המטרה המידית שלהם היא שהנושא יעלה לפחות לדיון ציבורי. "יש איזושהי התעוררות של אנשים שמרגישים שהממשלה משחקת איתם", מוסיף רוזן. "זה גם מה שקורה במדינות הערביות, גם שם השינויים שקורים והאג'נדה האזרחית שמתחילה להיכנס לדיקטטורות סגורות יצרו איזו תחושה שיש עם מי לדבר. יש מכנה משותף בין האנשים שבאים ואומרים 'נמאס לנו שאתם יושבים למעלה ועושים מה שאתם רוצים', לבין אלה שאומרים 'אנחנו אנשים קשיי יום ואם המדינה היתה עובדת יותר בשבילנו הדברים היו נראים אחרת'. ההתעוררות האזרחית פה וגם במדינות הערביות משמשת איזשהו רקע שהופך את הסרט הזה ליותר רלוונטי".

"מישהו מגייס את החברים שלו בכנסת כדי לגרום לזה לקרות". נציגי ערוץ 10 במפגש עם נשיא המדינה פרס (צילום: לשכת העיתונות הממשלתית, מארק ניימן/ לע"מ)

יש עוד נושא רלוונטי שמטריד את רוזן בימים אלה, כמו את כל הקולגות שלו למקצוע. האיום המרחף מעל ראשו של ערוץ 10 מחדד עבורו יותר מכל דבר אחר את האופן שבו מתנהלת הממשלה בישראל. "מי שלא רואה את המגמתיות שבעניין ומיתמם לחשוב שיש כאן עניין כלכלי, שנורא חשוב עכשיו למדינה לקבל 60 מיליון שקל שבכלל הולכים לרשות השנייה, אז הוא עיוור", אומר רוזן. "אפשר לקיים ויכוח רציני אם יש מקום לשני ערוצים מסחריים ולשאול למה הערוץ הזה הפסיד כל כך הרבה כספים, כל אלו ויכוחים לגיטימיים, אפשר גם להתווכח על האיכויות של הערוץ. אבל ברור לגמרי שיש פה הוצאה פוליטית להורג ויש פה צביעות ענקית. מישהו מגייס את החברים שלו בכנסת כדי לגרום לזה לקרות. אחרי שנפסיק לאפשר את זה שבמדינה דמוקרטית גורלו של ערוץ טלוויזיה יהיה תלוי באצבע שכולנו יודעים למי היא שייכת – אז יהיה על מה לדבר".

אתה מאמין שהערוץ באמת ייסגר?

"אני באופן אישי מאוד מקווה שהוא לא ייסגר. הייתי שם, הייתי מהקבוצה שהקימה אותו ואני לא מכחיש שהיו אליי פניות בזמן האחרון לחזור לשם. אני לא חושב שיכול להיות שכלי תקשורת ייסגר במדינה כי ראש הממשלה לא אוהב את התכנים או את הכתבים שלו".

הסרט "סודות הכספים האבודים", ישודר ביום רביעי הקרוב בשעה 22:00 בערוץ yes דוקו

מתכוונים לצפות בסרט של עמנואל רוזן? דברו על זה בפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully