דני סירקין, במאי "תא גורדין": כך הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב את רן דנקר

ב"תא גורדין", הבמאי דני סירקין סוגר חשבון עם מוצאו הרוסי דרך סיפור מרגלים פנטסטי ויוצא דופן. בדרך, הוא גם התאהב במי שנראה לו כאילוץ, רן דנקר. ראיון בלעדי

חגית גינזבורג

דקה וחצי לתוך הפרק הראשון של "תא גורדין", דבר אחד כבר ברור למדי: מדובר בסדרה אחרת לגמרי מכל מה שהכרנו כאן. מרגלים רוסים, סוכני שב"כ, חיילים עם נאמנות כפולה, רוצחים, האזנות סתר, איומים, סחיטות וחלוקה כמעט שווה בין השפה העברית לרוסית מעניקים תחושה של יצירה שאינה מכאן. עם זאת, במאי הסדרה דני סירקין מבהיר כי היא נטועה היטב בנוף הארצישראלי, ולא במקרה.

"בניגוד למה שאפשר לחשוב, הסדרה דווקא מאוד אמינה", מספר סירקין, "היא מתוחקרת היטב. כשרק התחלנו לעבוד על הסדרה, דבר ראשון קיבלתי לידיים תחקיר של 200 עמודים על המודיעין הרוסי, וחצי ממנו עסק בפעילות של המודיעין הזה בישראל. ממה שאנחנו יודעים, המרגלים הרוסים באמת מרעילים אנשים באורניום ומשחיתים למועמד לנשיאות את הפרצוף. הם לא תמיד מודים בזה, אבל תמיד יש תחושה שהיד שלהם שם. המרגלים האמיתיים בטח יהיו מאוד מרוצים מהסדרה, כי הם יוצאים ממנה מה זה תותחים. הם אימפריה, והיה חשוב לנו להעמיד את האימפריה הזו מול ישראל הקטנה. דווקא הטוויסט הישראלי הזה הופך אותה למעניינת".

אין ספק ש"תא גורדין", שיצרו רון לשם ועמית כהן והופקה בקו-פרודוקציה של yes וקשת בהפקת טדי הפקות, מציבה רף חדש לגמרי בביצת סדרות המקור הישראליות. לצד עלילת מתח מפותלת (שמבוססת כאמור לא מעט על המציאות) ותקציב מרשים בהתאם, היא מתהדרת גם בשיירה של שחקנים וכוכבים - ממארק איווניר בתפקיד המרגל הרוסי והמאיים, דרך מוני מושונוב על תקן סוכן השב"כ ועד רן דנקר, קצין הסיירת לשעבר, הלום הקרב שנדרש לבחור בין משפחת המרגלים שלו למדינת ישראל שאליה הוא מתאמץ כל חייו להשתייך.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

פיתוח מהפכני לטיפולי אנטי אייג'ינג בבית - בהנחה מיוחדת והחזר כספי ללא תוצאות

בשיתוף נומייר פלוס
לכתבה המלאה

"רן דנקר הוא מעולה, אין לי מלה אחרת לתאר אותו", מספר סירקין. "פגשתי אותו בקצרה בתקופה שביימתי את העונה השנייה של 'הכל דבש', כשהוא עוד היה החבר של יעל פוליאקוב. ואגיד לך את האמת, קיבלתי אותו כסוג של אילוץ בסדרה. זאת אומרת. קיבלתי את הבריף של רון לשם וידעתי ש-yes נורא רוצים את דנקר והייתי סקרן לגביו, גם כי רציתי ללהק אותו מזמן למשהו אחר וגם כי ראיתי אותו קצת משחק והתרשמתי, אבל לא ידעתי איך הוא באמת".

ההססנות של סירקין לגבי דנקר התפוגגה במהרה, לא מעט הודות למנטליות הרוסית שלו, כפי שהוא עצמו מעיד. "בפגישה הראשונה פשוט התאהבתי בו, כי הוא בנאדם מקסים ומנומס, ואני בתור רוסי מאוד מעריך אנשים כאלה", אומר סירקין. "ואז גם גיליתי שהוא סופר מחויב. הוא נכנס לתוך התסריטים, לתוך הדמות שלו, הוא שיגע אותנו וזה היה מדהים. היה נורא איכפת לו מה הדמות שלו עושה – איך היא פועלת, מה היא רוצה. זה מתנה לעבוד עם שחקן כזה כי הוא מאתגר אותך והדמות שלו השתנתה בכתיבה בעקבות זה. הוא התנהג כמו מקצוען אמיתי. מעבר לזה הוא ממש מוכשר, הוא משחק מאוד טוב. יש לו דמות מורכבת. הוא נפגע טראומה, הלום קרב כזה ועם כל זה הוא מצליח להישאר חתיך היסטרי, אז זה ממש טוב. בקיצור, התאהבתי בו".

"הוא נפגע טראומה ועם זאת הוא מצליח להישאר חתיך היסטרי". רן דנקר מתוך "תא גורדין" (צילום: yes)

על השאלה אם יש מקום בכלל לסדרת מרגלים רוסית בטלוויזיה הישראלית לסירקין יש תשובה ברורה: בטח שכן. זאת, למרות שהדמויות המרכזיות בסדרה קונות קוויאר בחנות מיוחדת, מנגנות על פסנתר בשעות הפנאי וחולמות על דוסטויבסקי. "נורא עצוב שעד היום דברים כאלה לא היו מקובלים אצלנו", הוא אומר. "אצל האמריקאים זה עוד ז'אנר, כמו שיש קומדיות רומנטיות וסדרות מתח, יש גם סדרות ריגול, והקהל יכול לבחור מה מתחשק לו לראות. חשוב לזכור שלסדרה יש פן מאוד ישראלי, היא לא רק עוסקת בנושא רוסי. הגיבור שלה הוא מאוד ישראלי, מסוג הרוסים האלה שלא היית מנחשת שעלו מרוסיה בכלל".

וכשסירקין מזכיר ניחושי מוצא מסוג אלה, הוא יודע על מה הוא מדבר. "זה מאוד דומה לסיפור שלי, גם אני נולדתי במוסקבה ועליתי לכאן בגיל שנה. אני עדיין דובר רוסית, אבל אם לא היית יודעת שאני ממוצא רוסי, לא היית יכולה לנחש את זה. הגיבור שלנו הוא קודם כל ישראלי, בן למהגרים רוסיים. יש מאות אלפי אנשים כמוהו בארץ. זה כבר לא משהו אקזוטי או אזוטרי. אנשים כמוני, לא תזהי אותנו. ואנחנו המונים, שנולדו פה או הגיעו לכאן כתינוקות. אז זו קודם כל סדרה ישראלית, שעוסקת גם בפער הזה, שבין הצברים לאלה שהגיעו לכאן, אבל אנחנו מצליחים למזג בתוכה גם את אמא רוסיה, עם דמויות של רוסים מאוד הייטקיסטים ומתוחכמים. לא רציתי שהם יהיו רוסים סטריאוטיפים עם שיני זהב, אלא כמו שהם באמת".

איך אתה צופה שהקהל הישראלי הטיפוסי יגיב לפערים התרבותיים האלה?

"אני חושב שזה בדיוק מה שהופך את הסדרה למעניינת, הפער בין רוסיה לישראל. אתן לך דוגמה – לפני שהתחלנו לצלם את הסדרה הייתי במקרה בביקור במוסקבה ונפגשתי עם מנהל תחנת טלוויזיה רוסית של הצבא האדום. זה היה מאוד מצחיק. הבניין היה קודר וסובייטי, בחוץ עמדו שני חבר'ה עם קלצ'ניקוב, כמו גלי צה"ל, אבל בפנים המשרד שלו היה הכי פנג שוואי, עם כורסאות עור מפוארות כאלה, פלזמה 70 אינץ'. ואז אתה חושב על המשרד של יונה ויזנטל (מנכ"ל yes – ח.ג.), ויש לו משרד נחמד, אבל הרבה יותר צנוע. וזה מצחיק, זה בדיוק הפער הזה, הדבר הענק והמפחיד שהוא רוסיה, מול ישראל".

"לא רציתי שהם יהיו רוסים סטריאוטיפים עם שיני זהב". מארק איווניר מתוך "תא גורדין" (צילום: פיני סילוק)

סירקין כבר התייחס למקורות שלו בעבר, כאשר ביים ב-2007 את הסרט הדוקומנטרי "חלום של אידיוט", על אביו האמן לב סירקין. מעבר לכך, הרזומה שלו כולל כמה מהיצירות הישראליות היותר מוצלחות שנראו כאן, החל מהסרטים זוכי הפרסים "שתי דקות מפראדיס" ו"למראית עין" ועד בימוי הסדרה "הכל דבש", עליה גם קיבל מהאקדמיה את פרס הבימוי.

כששמע בשנה שעברה שהזכיינית רשת החליטה לבטל את העונה השלישית של הסדרה בגלל אי כדאיותה הכלכלית, הוא הרגיש שהמציאות הישראלית שוב מוטחת בחוזקה בפרצופם של יוצרי הטלוויזיה. "זה היה כל כך מצער", הוא אומר. "מאוד התבאסתי, כי יעל היא גאון. לא יכולתי לביים את העונה השלישית כי כבר היינו בהפקה של 'תא גורדין', אבל נשארתי מעודכן דרך יעל וזה היה מאוד עצוב. יודעת מה? יותר מעצוב, זה פשוט דפוק וחבל. ליעל יש קול מאוד ייחודי ועמוק ולמרות שלא קראתי את התסריטים של העונה השלישית, אני בטוח שהם היו מעולים".

"השתדלתי לא לגרום להם לפשיטת רגל". רון לשם וטמירה ירדני בפרמיירה של "תא גורדין" (צילום: יח"צ)

סירקין, שועל וותיק בתעשייה, כבר למוד בעצמו קשיי תקציב. "אפילו בהפקה של 'תא גורדין', שהיתה מושקעת מאוד והיתה אפשרית רק בזכות הקו-פרודוקציה בין yes לקשת, שהיו מספיק גאונים להבין שהסדרה הזו חייבת לקרות - תמיד מגלים שחסר כסף. פתאום הבנו שאין לנו תקציב להביא ניצבים ושחקנים לתפקידים קטנים, אז זו סדרה שמלאה בחברים ומשפחה. למזלי, עבדתי על הסדרה הזו גם עם טדי הפקות, משהו שמאוד חששתי ממנו, אבל גיליתי חברה שמבינה תוכן, מבינה טלוויזיה ולא סופרת אגורות. הם נתנו לי יד חופשית ואני מצדי השתדלתי לא לגרום להם לפשיטת רגל. בסופו של דבר כדי להרים סדרה כזו, שבכל זאת יש בה מכוניות מתפוצצות ומרדפים ואפקטים מיוחדים ואת השגרירות הרוסית שנראית מיליון דולר, הכסף הוא באמת מרכיב מאוד חשוב. הוא גם נתן זמן לכתוב את זה כמו שצריך".

נושא התקציב בטלוויזיה רלוונטי יותר מאי פעם, עם סכנת הסגירה המרחפת מעל ראשו של ערוץ 10 מול מחיקת חובות רשות השידור. "מה שקורה עכשיו הוא מטריד מאוד. לכולנו יש ילדים ומשכנתא. אפשר לבוא בהרבה טענות לתעשיית הטלוויזיה ולערוצים המסחריים, אבל אני חושב שהממשלה לא נותנת צ'אנס מספיק הוגן לתעשייה שלנו להתאושש ולפרוח. היא סוגרת ערוץ בגלל שיש לו עמדות משלו, בעוד שהיא מוותרת לערוץ הממשלתי שלה. אני מתבייש כשמבקשים ממני לשלם אגרה, כי אני לא מקבל מהערוץ הזה שום דבר והוא משפיל אותי כיוצר, הוא בחיים לא הזמין ממני שום עבודה. התקציב שלו הוא משהו כמו 800 מיליון שקל בשנה, את יכולה לדמיין את זה? על מה הולך הכסף? לא ברור. את באה לשם והכל מתקלף ומטונף".

איזה פיתרון אתה מציע?

"שיתחילו לעמוד בהתחייבויות שלהם, יפרישו 300 מיליון שקל בשנה לטובת תוכן וכולנו נוכל לפרוח ותהיה תרבות ישראלית שתתבטא גם בטלוויזיה ובקולנוע. הם יכולים לתת יותר כסף, אני בטוח. הם תמיד יכולים".

"תא גורדין" בוואלה! yes
"תא גורדין": אתם מתכוונים לצפות? שתפו אותנו בפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully