הפרסונה הטלוויזיונית של אמנון אברמוביץ', מבכירי הפרשנים בישראל ועיתונאי שראה כמה דברים בחיים שלו, הפכה בעשור האחרון לדמות שמתקיימת בנפרד מאברמוביץ' "האמיתי". ה"אומר זאת כך, יונית/יאיר/מגיש כלשהו" שלו הפך למטבע לשון נפוץ וסוג של עוגן במדורי סאטירה, אבל גם לחלק בלתי נפרד מהשיח הציבורי בישראל, זה שאברמוביץ' תורם לו באופן קבוע לא רק ידיעות בלעדיות וחשיפות שמשנות את סדר היום, אלא גם צבע ועניין.
באופן די מעורר השתאות, גם נושא כמו מצבה הקשה של התקשורת בה הוא פועל למעלה מ-30 שנה, לא משנה בסגנונו דבר: "אני מדמה את התקשורת הישראלית לשתלי סיליקון בשדיים של נשים, שתלי סיליקון מסוג PIP", הוא פותח. "השתלים יוצרים נפח, יוצרים נוכחות, הם ממקדים תשומת לב, אבל זה נורא פגיע". אומר זאת כך, יונית כנראה שאי אפשר היה לנסח את זה טוב יותר.
אמנון, השתלים פגיעים לכשעצמם, אבל מה קורה כששולחים אליהם יד, כפי שקורה עם סגירת ערוץ 10? זו גם פגיעה פיזית וגם הטרדה מינית.
"נכון, והרי מהי שליחת היד? יבואו ויאתגרו אותנו: אתם מגינים על טייקונים כי אתם באים מפוזיציה חובות יש לשלם, התקשורת תוקפניים כלפי התחייבויות, במילה יש לעמוד - עד שזה מגיע אליכם. למען היושר וההגינות האתגר הזה הוא אמיתי. אבל צריך לעלות למעוף הציפור ולהסתכל במבט כוללני: לממשלת ישראל ולראש ממשלת ישראל יש תקשורת משלהם, שרובה באה מהכספים שלנו ואני מעריך אותה בכמיליארד וחצי שקלים לשנה: 870 מיליון שקל לרשות השידור; כמאה מיליון שקל לפחות עיתונו של ראש הממשלה, עיתון פרסונלי שהוא דף יומי לבוחר; יש את ערוץ הכנסת; גלי צה"ל; לשכת העיתונות הממשלתית; לשכת הפרסום הממשלתית ומערכים של דוברים במשרד ראש הממשלה ובכל המשרדים הממשלתיים. כל המכלול הזה שווה בקרוב מיליארד שקלים וחצי בבעלות ו/או בניהול הממשלה. זה כוח אדיר. אז מה ייפגע מזה אם הם צריכים לבוא לקראת ערוץ מסחרי? הרי זה זוטות, שוליים שבשוליים. את הקונגלומרט התקשורתי הגדול והיקר ביותר יש לממשלה".
"בוא ניקח דבר קטן, ערוץ הכנסת", מוסיף אברמוביץ'. "הערוץ קם לפני כשבע שנים. אני זוכר שאדם ברוך, זכרו לברכה, התקשר אליי יום אחד, ואמר לי 'תזכיר לי, יש עוד ערוץ שקם כל כך מהר, מהרגע שדיברו עליו ועד שהוא התייצב?', אני לא יכול להזכיר לך, אבל אני יכול להבטיח לך שהוא יתקיים לאורך הכי הרבה זמן. הוא עולה למשלם המיסים קרוב ל-20 מיליון שקל בשנה".
ואתה שואל מי צריך.
"גם את זה, וגם אם זה כך, למה לא לגלות נדיבות או הבנה תקשורתית כשזה מגיע לקשיים של ערוצים מסחריים?".
"אין ראיה לונדטה מצד אנשי ראש הממשלה"
אבל אברמוביץ' יודע שמקרה ערוץ 10 אינו פרטי, וישנו קשר בין הנעשה בעניינו, לבין התיקון לחוק לשון הרע שמעורר בו קבס וגם הנעשה ברשות השידור, מקום שהוא מכיר היטב מימיו שם. "יש פה אינסטינקט של ממשל שחש את חולשת התקשורת, תקשורת שרוב רכיביה ב-2012 לא עומדים על רגליהם שלהם", הוא אומר. "כולם חלשים, מפסידים וזקוקים לעזרה בניגוד לדימוי האימתני שלה. הממסד חש את החולשה הזו ואומרים 'יאללה, הזדמנות'".
יש בכלל יכולת לעצור את זה?
"מאחר והתקשורת הישראלית, העיתונות, עברה פאזה תוך שנים אחדות ממפלגתית למסחרית והעיתונים אינם מוחזקים בידי מפלגות, בסיס הקיום הוא כלכלי. ברגע, שבסיס הקיום הזה נסדק עד קורס, אין יכולת אמיתית לעמוד בפני הקשיים. לאורך איזה זמן או איזה סכום יכול כלי תקשורת בבעלות פרטית להחזיק מעמד? הרי ייתכן שערוץ 10, גם ללא דרישת החובות, היה קורס. אותו הדבר לגבי זכייניות בערוץ 2 או עיתונים. רוב כלי התקשורת ב-2011 הפסידו, והם לא צריכים את המתקפה החיצונית הזו או את 'מכת החסד'. המצב קשה".
אתה בא במגע עם לשכת ראש הממשלה. אתה מרגיש רצון של הממשל לסגור חשבון? לעשות ונדטה?
"בעידן המודרני, שבו הכל תקשורת והשיח הזה, בעידן האינטרנט - האינטרנט והטלוויזיה הרב ערוצית - הוא רציף ובולט, יש להם מודעות רבה לתקשורת וראש הממשלה הזה בפרט. נתניהו הוא במהותו איש תקשורת, זהו ראש הממשלה התקשורתי ביותר שהיה לישראל, מבחינת המודעות לתקשורת ועולם המושגים שבו הוא חי והאמונה שלו בהשפעת התקשורת. בסופו של דבר, התקשורת די דומה למזון אורגני. היא משפיעה על מי שמאמין בהשפעתה, לכן יש שם, בלשכת ראש הממשלה, מודעות רבה מהמקובל להשפעת התקשורת".
לא ענית על השאלה. האם יש ונדטה?
"כדי להיות מדויק, אני לא יכול לומר לך שאני יכול לאתר או לגבות אמירה כזו. זה מן המפורסמות ומקובל לומר, אבל לומר שיש ראיה לונדטה אין לי כזו. אבל יש אינספור הוכחות למודעות מובהקת ומוגברת לתקשורת".
"הכיבוש היא בעיית הבעיות"
אברמוביץ' תמיד היה עוף מוזר בנוף התקשורת הישראלית, לא רק בשל סגנונו, אלא גם בשל הדימוי שלו כרדיקל חופשי, אדם שגם כשהוא עובד תחת גוף תקשורתי לו הוא מחויב, משמיע דעות חריגות מהקו הסיקורי הרגיל של אנשי החדשות. כשטענתי בפניו שהעיתונות היום פועלת מול ציבור שייתכן ואינו רוצה בעיתונות שכזו, ומעודד את נבחריו לחוקק חוקים כמו התיקון לחוק לשון הרע, הוא משתהה מעט, ומיד מתעשת: "ייתכן וזה מצב אותנטי ונכון. ייתכן שאנחנו חוטאים לציבור במובן הבא: התקשורת אינה שמאלנית, אבל היא תל אביבית", הוא אומר. "היא לא נותנת ביטוי למצוקות היומיומיות של הציבור. מהבחינה הזו, אנחנו לא מבצעים את השליחות או השגרירות באופן נאמן".
זה כולל גם אותך, את חברת החדשות שאתה עובד בה.
"זה נוגע לכולם. הרציתי יום אחד בעפולה ובסיום ניגשו אליי שניים והראו לי ידיעה על אוטובוס שגלש לרחוב ז'בוטינסקי בתל אביב. בתמונה היה כתוב 'רחוב ז'בוטינסקי', בלי לציין את שם הרחוב. 'גם אצלנו יש רחוב ז'בוטינסקי', הם אמרו לי. אבל איך אומר השיר 'הרוח נושבת בחריגים'. תקשורת לא אמורה לדווח על כך שמיליון ושלוש מאות אלף רכבים נסעו בכבישי ישראל וכולם הגיעו בשלום. צריך לדווח על התאונה".
"בישראל מתקיים חופש ביטוי, מתקיים חופש דעה ומידע", הוא מבקש להבהיר. "כל אמירה אחרת היא פשוט לא נכונה. הייתי כתב בלונדון בעת שהבריטים בנו מטוס, כפי שישראל בנתה את הלביא. בסוף הפרויקט, התברר שהכל בסדר, אבל מנוע לא נכנס. היה כתב שתקף את בניית המטוס, כפי שלא מעט פרשנים צבאיים טענו שישראל לא צריכה את מטוס הלביא. עשו עליו פשיטה בביתו לחפש את החומרים שיש לו או אין לו נגד בניית המטוס. בישראל לא עושים את זה".
אתה מרגיש לחץ חזק יותר מגורמי השלטון?
"אתה לא צריך להרגיש את הלחץ הזה. ברגע שאתה יודע, ברגע שכולם יודעים, בכל כלי התקשורת, שהפלטפורמה שלך היא פלטפורמה נזקקת מבחינה כלכלית, אתה מודע לפגיעות, אתה מודע לחולשה. אני נגד הזעקה, כי יש משפט האומר 'חוכמת המסכן בזויה'. זה שכל התקשורת חלשה כלכלית, זה לא אומר שאנחנו צריכים לצעוק את זה".
אבל המסכן הזה חושש לפרנסתו. מפטרים עיתונאים שנחשבו לאורים ותומים, הצעירים שהיו אמורים להחליף אותם מרוויחים שכר לא ראוי. המסכן באמת מסכן.
"זה נכון, אבל הוא צריך להיות מספיק נבון וטקטי כדי לא לזעוק את מסכנותו. בצד השני נמצאים כרישים שמריחים דם, גורמים שמריחים את החולשה".
"התנחלויות ב-2012? טירוף רע"
אבל אברמוביץ' בכלל מביט בכל העניין הזה, שלחלקים רבים בציבור הרחב לא ברור מה הסיפור כאן, מזווית אחרת, רחבה יותר: "בעיני הדבר הגדול והמרכזי הוא שהכיבוש הזה נמשך זו השנה ה-45", אומר מי שלא חשש אף פעם להצטייר כאותו "סמולן" שהמטקבקים אוהבים לקלל. "אמירת היסוד של פרופסור יהושפט הרכבי ז"ל, 'כשלמדינה אין גבול, לאזרח אין גבול, כשהמדינה מדמה את עצמה למעצמה כל אדם מדמה את עצמו למעצמן', עדיין תקפה. אילו היינו יושבים כאן לפני 20 ואפילו 30 שנה והיית אומר לי שב-2012 ישראל עוד תשב בגדה המערבית עם מגוון של התנחלויות, הייתי חושב שהחזון שלך הוא טירוף רע".
אתה חי בחברה שלא רק מוכנה לחיות עם הדבר הזה, היא מעודדת אותו. מעולם לא היתה ממשלה שיישמה באופן כל כך גורף את האג'נדה של אלו ששלחו אותם לשלטון. אתה טוען שהכיבוש הוא בעיית הבעיות הציבור הישראלי בעדו.
"לצערי, ייתכן שאתה צודק, אבל יש נתון מספרי: רוב הציבור שחי כאן לא מכיר את המצב לפני 1967. כשבגין היה אומר 'חלוקתה מחדש של ארץ ישראל המערבית', אנשים לא ידעו מה היתה החלוקה הקודמת. רוב הציבור לא מבין מה זה קווי 67', זה נשמע לו כמו קללה. לכן, יכול מאוד להיות שהוויכוח הזה הוכרע באופן מעשי".
אז בשביל מה להילחם?
"ואם לא תילחם, אז מה?"
"לא מתחרט על האופן בו נחשפה פרשת הרפז"
אלו היו שנה וחצי סוערות מאוד עבור אברמוביץ'. ספק אם מבין הסקופים הרבים שפרסם, מפרשת "שמפניה" ואבישי רביב ועד חשיפת מה שהפך להיות הרשעה של הנשיא לשעבר משה קצב בשני מעשי אונס, הוא ידע שדווקא המסמך, המכונה "מסמך הרפז" או "מסמך גלנט" או "המסמך", תלוי את מי שואלים, אותו פרסם יחד עם רוני דניאל הוא זה שיהפוך מדינה שלמה.
שנה וחצי אחרי, לקראת פרסום דו"ח מבקר המדינה בעניין, אברמוביץ' יודע שסוף הפרשה עוד רחוק. "כאשר יתפרסם דו"ח מבקר המדינה, יתברר עד כמה היא פרשה מורכבת ורב רבדית", הוא אומר. "פרשת הרפז שינתה את חוקי הפיזיקה סביב הדיון הציבורי על הגרעין האירני. הפרשה הזו התניעה את הדיון סביב הגרעין האירני".
האם היתה טעות באופן הפרסום שלה? זה לא היה סקופ רגיל, והגלגול שלו שינה אותו לחלוטין.
"בסך הכל, זו היתה חשיפה חשובה מאוד , רבת רבדים ומשמעויות שהמשכה בשלוחות והסתעפויות ולכן התשובה היא 'לא'.
התאכזבת ממה שגילית על בכירי המדינה?
"טבע האדם הוא טבע האדם, לא משנה איפה אתה מניח אותו: בתזמורת הקאמרית, במוזיאון ישראל, במפלגה, במערכת עיתון או באקדמיה: זהו טבע האדם. אין עניין אנושי בלתי צפוי או זר לנו. בפרשת השב"כ כתבתי במעריב 16 מדורים, כל מדור 1,500 מילה, על שירות הביטחון הכללי. בהתחלה אמרו לי: תגיד, זה השב"כ, מה אתה כותב עליהם? אמרתי: אין הבדל בין הביטוח הלאומי לשב"כ זה טבע האדם".
"ליאיר לפיד אין שליטה על הליין אפ"
וישנו עניין אולפן שישי. אברמוביץ' אומר כי בסך הכל, הופעותיו בתוכניות של שש בערב ובמהדורה המרכזית רבות יותר, אך אין ספק שקטעי הפרשנות שלו ב"אולפן שישי", מהדיאלוג עם יאיר לפיד ועד ההתכסחות הכמעט קבועה עם רוני דניאל, הן מקדם החשיפה המרכזי עבורו כיום. זו גם הסיבה שדעתו בנוגע לשאלת יאיר לפיד, הכניסה לפוליטיקה והפלטפורמה של "אולפן שישי" משנה: "אני בעד כניסה של אנשים למערכת הפוליטית, ולא רק ממערכות הביטחון", הוא פותח. "מיצינו את מאגר כוחות הביטחון והגיע העת שלפוליטיקה ייכנסו אנשים מהאקדמיה, העולם הניהולי, העולם העסקי, העבודה הסוציאלית וגם התקשורת. די כבר עם הצבא. אבל אתה מכוון לבעיה האתית".
יאיר לפיד.
"תראה, אני לא מנהל, אבל אני יודע שיש הסדר בין יאיר לפיד למנכ"ל חדשות 2 אבי וייס ואומרים לי שהוא הסדר תקין".
אתה חושב שיש ללפיד איזשהו ניסיון להשפיע פוליטית מ"אולפן שישי"?
"ליאיר לפיד אין שליטה על הליין אפ. את הכתבה על בית שמש הוא ראה כמוך, על המסך. הוא לא השפיע עליה וספק אם ידע עליה. התוכנית טובה או רעה, ואני לא אומר אם היא טובה או רעה זה לא חשוב - היא עשויה בניקיון דעת ובניקיון כפיים. היא לא משרתת סדר יום של איש".
חייבים לדבר על רוני דניאל. אתה נהנה להתכתש איתו מדי שבוע?
"אגיד לך כך: אני חולק על רוני בנושאים רבים ומרכזיים, יחד עם זאת אני מכבד אותו ואומר לך מדוע: רוני דניאל הוא אדם לא ציני, במקצוע ציני. רוני הוא פטריוט ישראלי בדרכו שלו. ומשום שהוא לא ציני במקצוע ציני, מתקבלת התמונה המסוימת כלפיו. אני מעריך אותו, אני מכבד אותו ואני חושב אחרת ממנו".
אז הוא לא דובר צה"ל.
"הביטוי 'דובר צה"ל' עושה לו עוול. יש לו הזדהות ארגונית. צה"ל יקר לליבו, אבל הוא לא דובר צה"ל. אתה תמיד מזוהה עם הגוף שאתה עובד. כשאתה ממונה על כיסוי צה"ל או כיסוי ההסתדרות, לעולם תשויך אליהם. זה כמו שישב אצלנו באולפן עופר עיני וכינה את נחמיה שטרסלר, 'דובר האוצר'. שטרסלר כותב בביקורת לא מעטה על האוצר, אבל עיני כינה אותו כך כי ככה זה".
הרהורי פרישה?
"עדיין לא. אולי בחומש הבא"
מה חשבתם על הראיון של אמנון אברמוביץ'? ספרו לנו בפייסבוק