העונה הנוכחית של "האח הגדול" מזכירה קצת סדרת נעורים אמריקאית. יש לנו פרום קווין וקינג שביניהם רוחש מתח א-מיני ממולא בכלום חם (רגב ואביבית), יש את החברה השמנה והמרירה של מלכת הכיתה שמנסה איכשהו לדחוף את עצמה לתוך האקשן (סופי), ויש את ההומו המשוגע, השמן המריר, ילד הכאפות הפריך, וכלבלב. אבל זיווה וברי, פינקי אנד דה בריין, הגיעו מסרט אחר לגמרי, בקרוסאובר מרהיב של וואט דה פאק.
הקומדיה:
ברי סימון היא מלכת הקומדיה החדשה של הטלוויזיה. אנחנו פשוט לא מבינים את הבדיחות שלה עדיין, כי אנחנו לא חובשים את שביס-ההומור הקסום שנח על ראשה. בכל פעם שהיא מסיימת לצעוק על סער, להעליב את קים או לחנוק במבי צעיר, היא פורצת בצחוק פעמונים: "די, נו, צוחקים איתך", היא צוהלת, "זה בצחוק נו! נו למה אתם לא צוחקים. צחיקי צחוקי. טרללה. הופה היי. אלוקים". זיווה דווקא צוחקת, אבל רק כי גם לה יש שביס-הומור קסום. שתיהן פשוט למה מבינות למה בכל פעם שהן מסיימות לספר בדיחה חמודה, מישהו לידן מתאבד. לכו תבינו אפיקורסים.
הדרמה:
לא ברור בדיוק איך התרחש גילוי ההריון הדרמטי של בטי. רגע אחד דודו מתיז את המקל לעבר המצלמה וחושף פס יחידי (אין הריון), וברגע הבא האח מודיע לו שרגע בעצם לא משנה, כי רופא נשים כלשהו שיושב לידו בקונטרול החליט שבעצם יש הריון, או משהו. מקסימום נעשה משימת באנג'י או משימת "שב על הקולב" ונבטל את כל העניין. אבל העיקר שיש תינוק, אולי הטאלנט הצעיר ביותר של קשת אחרי מישל כהן, ושהכפרות משתכפלים בעזרת השם והמולך. התינוק הזה יגיע לעולם חדש, נעלה יותר, עולם שבו מקריאים שיר שלם של אלן גינזבורג בפריים טיים בערוץ 2. רק תחשבו כמה עירום של אביבית יהיו צריכים לשדר אחר כך כדי לאזן את זה.
הטרגדיה:
טקס פרסי האחדמיה הפארודי שהיה, למרבה המבוכה, הרבה יותר מושקע מטקס פרסי האקדמיה האמיתי.
ייסורי וולטר הצעיר:
יומני היקר, היום התפייסתי סוף סוף עם דודו כפרה וזה היה משעמם לחלוטין.
והמולך היה אומר:
קים, בשביל זה דגרת בכזו מלכותיות על העצבים שלך במשך שבוע, והבטחת שוב ושוב פיצוץ עתידי? בשביל ארבע צעקות על זיווה, בדציבלים שאצלה אפילו לא נחשבים לשיר ערש? אתה מסוגל ליותר מזה. רמז: סולם. טרמפולינה. כוח כבידה. בהצלחה.
הציטוטים:
"למה אני לא מקבלת יחס?"
"כי לא מגיע לך|".
"שיואו, אני מתה עליך!" (אביבית מראה לרגב שהיא לא פראיירית)
"אפילו בשקית הפתעה בגן היתה לי הפתעה מעפנה" (קותי מספר על ילדותו הקשה)
"אתה יודע שיש לי מחלה לציצי" (קותי מפרט על חייו האפלים)
"יש לי, איך קוראים לזה, התקף אדיפוס" (קותי מרחיב על קשייו הבריאותיים)
ויורם זק היה אומר:
