"הינשופים" עם עפר שלח: מפלטה של האינטליגנציה

    גם "האח הגדול" וגם תוכנית הבכורה של "הינשופים" עם עפר שלח עסקו באלן גינזברג. נחשו מאיזו מהתוכניות הייתם יוצאים חכמים יותר

    עינב שיף

    באופן אירוני, גיבור החלק הראשון של "הינשופים" עם עפר שלח (ימי שלישי בערוץ 8 של HOT, 22:30) היה אלן גינזברג; אותו אלן גינזברג ש-48 שעות קודם לכן עמד במרכז "האח הגדול", שהיחס בינה לבין "הינשופים" דומה לזה שבין אנסטסיה מיכאלי לראלב מג'אדלה. הרי לכם רב תרבותיות: מצד אחד, מתמודד בתוכנית ריאליטי-טראש הוגה ב"יללה" של גינזברג מול חבורה פסיכוטית שמסובבת מדינה שלמה ומצד שני אהוד בנאי, מגדולי המוזיקאים-אינטלקטואלים בישראל, הוגה בפער שבין מרחב הזמן הישראלי למרחב הגיאוגרפי באמריקה.

    כמובן שעדיף שגינזברג יוזכר מול טריליוני הצופים של "האח הגדול" מאשר שלא יוזכר בכלל, אבל גינזברג של "הינשופים" עם שלח, שתנסה מדי שבוע לשוחח על דמויות אמריקאיות איקוניות עם גיבורי תרבות ישראלים (מאהוד בנאי ועד מנשה נוי), הוא גינזברג שלא הוקרב למולך, אלא היה שם במלוא עוצמתו, צבעוניותו והשפעתו הענקית על דור שלם של יוצרים במולדתו ומחוצה לה. השיחה בין שלח לבנאי היתה שיחה חריפה ואגרסיבית במפתיע מצד שלח, שאפשר היה להאמין שיחליק קצת לבנאי בתמורה לראיון הנדיר שבנאי הסכים להעניק. אבל מעבר לכך, "הינשופים" של שלח העניקה את התחושה שיש תמורה לזמן שהשקעת ברכינה קדימה אל מול המסך במקום בלהתפרק לאחור, התנוחה האופיינית לשעה 22:30 מול הטלוויזיה.

    עוד בוואלה!

    הישראלי הזה יהיה אלוף העולם במשחק שכולם מדברים עליו?

    לכתבה המלאה
    לרכון קדימה במקום להיזרק אחורה. בנאי בהינשופים (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

    תוכניתו של שלח משובצת מול שיא "האח הגדול" של ימי ג', שעת ההדחה המיוחלת. זה בסדר – "הינשופים" לא אמורה להתחרות ב"האח הגדול", היא לא מסוגלת וגם לא רוצה. השאלה הגדולה היא האם, בסופו של יום, תוכנית שעוסקת בדמויות אמריקאיות דרך ראיונות בני כמעט 20 דקות בשפה גבוהה, הם משהו שיכול להתקיים בישראל לצד "האח הגדול", "דיבור ישיר", "דיבור עקיף" ו-ווטאבר. הדבר היפה באמת ב"הינשופים", עם החסרונות המובנים שיש בה ועדיין יש בה, היא המלחמה שלה על המשבצת, מלחמת גרילה חכמה ונכון לעתה, אפקטיבית. שלח, ששוב נראה כמו דג במים אחרי שקצת אבד ב"המקור", אוהב את האורחים שלו ואת הנושאים שעולים בתוכה והסקרנות שלו, תכונה שהובילה אותו גם בסרטי תעמולה רעים על חטיבת הצנחנים, מנצחת גם את הביישנות והסגירות של אהוד בנאי.

    הסקרנות הזו היא שמאחדת את התמהיל הפופי של "הינשופים" בגרסת רוגל אלפר עם כובד הראש ב"הינשופים" המופלאה של מודי בר און ועם "הינשופים" של טל פרידמן וגם של עפר שלח. אם יש איזשהו סיכוי לנצח את אנסטסיה מיכאלי וברי סימון, זו דרך הסקרנות, ולכן "הינשופים" של שלח היא מוצר שכל אדם שחרד לכל דבר בישראל, ממחיר הלחם ועד מה הילדים שלכם יעשו כשיהיו גדולים, צריך להתפלל להצלחתה בחלקת אלוהים בגודל כלשהו.

    המלחמה על הזכות של המוח המבריק להינמק בשיגעון. שלח עם מיקי רוזנטל (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

    אחרי שמיקי רוזנטל פרש את משנתו בנוגע למייקל מור בתוכנית, בנאי ביצע את "משורר וילד", שיר מבריק ויוצא דופן מאלבומו האחרון, שמתאר מפגש דמיוני בינו כילד מגבעתיים ובין גינזברג. הביצוע של בנאי היה טוב וחזק כמו הראיון איתו, שהתחיל מגינזברג והגיע עד לעיקרי האמונה המיוחדת של בנאי כאיש שומר מצוות. כמו השיחה איתו, זהו סוג ביצוע מוזיקלי שכבר לא עושים בתוכניות טלוויזיה, כי אין לו פזמון, הוא לא מושמע ברדיו ומבחינה מלודית, הוא בנוי כמו הסיוט של אנשים שעוברים לפרסומות. "הינשופים" מכניסה תחת קורת הגג שלה את פליטי המסך האלה ומעגלת אותם לתוך במה יפה ומיוחדת. "ראיתי את המוחות המבריקים של הדור שלי נמקים בשיגעון", כתב גינזברג ב"יללה". בישראל לפחות יש לאותם מוחות יש את "הינשופים".

    "הינשופים" עם רוגל אלפר: במלחמה שלא לשכנע את המשוכנעים
    "הינשופים": תתנו לה צ'אנס? ספרו לנו בפייסבוק

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully