"נמס בגשם": בי-מובי רציני ומעט מלאכותי על טרנסג'נדר

      כמו רוב סרטיו של דורון ערן, גם "נמס בגשם" הוא בי-מובי עם מימד סנסציוני מובהק. למרות חן יאני המרשימה, קצת קלילות לא היתה מזיקה כאן

      מרט פרחומובסקי

      המפיק והבמאי דורון ערן מקיים מזה קרוב לשלושה עשורים קריירה מיוחדת במינה בקולנוע הישראלי. רוב ההפקות שהסרטים שהוא חתום עליהם הם מה שנקרא "בי מוביז", סרטים דלי תקציב שמוותרים על שאיפות אמנותיות גבוהות ותחכום עלילתי, לטובת סיפורים פשוטים וישירים, לרוב בעלי זווית סנסציונית או מסחרית מובהקת. כאלה היו "טהארה" ו"הדרך לעין חרוד", שערן ביים בעצמו, וכן "מנת יתר", "צעירים לנצח", "מלך הסלים", "צדק מוחלט" ועוד סרטים רבים שהפיק.

      ערן כמובן לא המציא את הז'אנר, שהתבסס בארצות הברית עוד בשנות החמישים, ובין השמות שמזוהים איתו אפשר למנות את רוג'ר קורמן וגם את מנחם גולן שלנו, שאף יצר בשיתוף עם ערן את שלושת סרטיו האחרונים. המבקרים אולי לא מרבים לשבח את התוצרת הקולנועית הזאת, אבל מי שאוהב קולנוע באמת יודע שדווקא שם אפשר הרבה פעמים להיתקל בקולנוע משוחרר יותר מגבולות הטעם הטוב, נועז יותר ולפעמים גם מלהיב יותר מאשר בזרם המרכזי.

      "נמס בגשם", הסרט החדש בבימויו של דורון ערן שיוצא השבוע למסכים, אינו שונה לכאורה מהיצירות הקודמות שלו כבמאי וכמפיק. זוהי מלודרמה בסיסית למדי, שעוסקת בנושא סנסציוני: הטרנסג'נדר; כלומר, בהכללה, בני אדם שבוחרים לשנות את מיניותם (מגברים לנשים או מנשים לגברים), כיוון שהם מרגישים את עצמם שהמין שאליו נולדו הוא מוטעה.

      עוד בוואלה! NEWS

      מתכוננים ללמידה מהבית - כך תקנו לילד מחשב בהכי זול שיש

      בשיתוף וואלה!שופס
      לכתבה המלאה
      יחס הרבה יותר מדי רציני איפה שהיה אפשר לעשות מטעמים. מתוך "נמס בגשם" (צילום: יח"צ)

      חן יאני המרשימה מגלמת את אסף, נער שמרגיש את עצמו נערה, ועל כן מגורש מהבית על-ידי ההורים השמרנים שלו (לימור גולדשטיין ועמי ויינברג). כמה שנים מאוחר יותר, אסף, שבינתיים הפך לזמרת מועדונים בשם אנה, מגלה כי אביו גוסס מסרטן, ועל כן המשפחה מבקשת לחדש איתו את הקשר. מכאן מזנקת העלילה לכיוונים מפתיעים, שהם ספק מחזה שייקספירי, ספק טלנובלה ארגנטינאית.

      העולם הבדיוני ש"נמס בגשם" יוצר הוא עולם מלאכותי ולפעמים לגמרי מופרך, שהבימוי של ערן מתייחס אליו יותר מדי ברצינות ועל כן אינו ממצה את אלמנט ההומור והקאמפ שיכול היה להפוך את הסרט לחגיגה. בהחלט אפשר לראות יוצרים קוויריים משובחים כמו אלמודובר או עמוס גוטמן ז"ל עושים מהסיטואציה הזאת מטעמים.

      במצב כמו שהוא, הצופה נדרש לעבור תהליך פנימי מורכב של השלמה עם חוסר הדיוק הסגנוני של הסרט, כדי להתחיל להתרגש ממנו. עם זאת, אי אפשר להכחיש שיש ל"נמס בגשם" סיפור אפקטיבי (קרדיט לתסריטאית בילי בן משה), שבשילוב עם הבימוי היעיל של ערן, צילום ועיצוב אמנותי מושקעים ועבודות משחק טובות, המתחברים למכלול ראוי, שמצליח לעשות את העבודה לא רע בכלל. סביר מאוד להניח גם, שדווקא האיפוק והרצינות של הסרט ביחס לנושא שלו הם אלה שמאפשרים את האימוץ החם שלו על-ידי הקהילה ההומו-לסבית בארץ, כולל הכבוד לפתוח את הפסטיבל של יאיר הוכנר בקיץ האחרון.

      "נמס בגשם" - איפה ומתי רואים?
      לימור גולדשטיין על "נמס בגשם" - "כולנו מפוצצים בדעות קדומות"
      "נמס בגשם" - האם תלכו לצפות? ספרו לנו בפייסבוק

      טרם התפרסמו תגובות

      הוסף תגובה חדשה

      בשליחת תגובה אני מסכים/ה
        לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

        התרעות פיקוד העורף

          walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully