וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

בראביסימו

28.2.2002 / 11:54

איתי נאור מעניק את פרס הצילום, המשחק והתסריט ל"האיש שלא היה שם" של האחים כהן

"האיש שלא היה שם", היצירה החדשה של האחים כהן, היא קודם כל פיסת הצילום הטובה ביותר שנראתה בקולנוע בשנים האחרונות. רוג'ר דיקינס, הצלם הקבוע של הצוות, טווה כאן בשחור-לבן מענג את פסגת הקריירה שלו, והוא לא מפסיק לזכות ולקבל מועמדויות בפרסים שונים, כאשר הדובדבן שבקצפת יהיה, אם הכל ילך לפי התכנון, ב-24 במרץ בלוס אנג'לס, טקס האוסקר. לדיקינס, דרך אגב, יצא גם לצלם את "נפלאות התבונה", כך שאותו ערב אמור להיות בכלל לא רע בשבילו (וסוג של קטסטרופה בשבילנו, אם אכן ייקח ראסל קרואו את הפסלון בפעם השנייה, אחרי הביזיון שבזכייתו בתור השחקן הטוב על הפיאסקו-למוגבלים "גלדיאטור").

"האיש שלא היה שם" הוא מחוות פילם-נואר כהנית מובהקת, שניחנה בתסריט טוב ומשחק מעולה, אך בעיקר מרשימה בצילום שלה, במפגנים הראוותניים של הצללים והאורות, שרק השחור והלבן יכולים להעביר. מצחיק ומוזר לגלות שבעצם הסרט צולם בפילם צבעוני, ורק אחר כך הודפס בשחור-לבן.

"האיש שלא היה שם" הוא הלל לפוטוגניות של הסיגריה, מרתון של עישון בשרשרת. בילי בוב (תורנטון) לא מפסיק לעשן לאורך כל הסרט. במקרים בהם הכניסה היא לסצינה שבה הוא פתאום כבר לא מחזיק סיגריה ביד או בפה, אלמנט ההצתה מזדרז להגיע. הוא גם אינו אומר הרבה לאורך רוב הסרט. הוא בתפקיד ספר, השנה היא 1949, העיר היא סנטה רוזה, קליפורניה. יש לו נישואי נוחיות תפלים (פרנסיס מק'דורמנד), שמתאימים לנטייתו להעריך בשקט את העובדה שלא מנג'סים לו עם ברבורים. אבל בשלב מסוים, בתחילת הסרט, בילי בוב מחליט שהוא כבר לא חושק להגיע אל המקום אליו חייו הסטטיים לוקחים אותו, והוא עושה בפעם הראשונה מעשה שאינו מתאים לתבנית. האחים כהן.

למייקל בדלוצ'ו וג'ון פוליטו, שחקנים קבועים בצוות, מצטרף הפעם ג'יימס גנדולפיני ("הסופרנוס") בתפקיד חמוד מאוד, ואולם מבין השחקנים הנפלאים אני נשביתי בעיקר על ידי ריצ'רד ג'רקינס, שמשחק לואו-טיים עורך דין מקומי שיכור, ונותן על המרפסת סצינה אחת פשוט נפלאה ומשתנת מצחוק. אגב, את בתו משחקת סקרלט ג'והנסון, הזכורה כרבקה האלוהית מ"העולם שבפנים" (תלכו לראות את זה כבר, אפסים. אם אציין שהיא בת 17 זה ישנה משהו?). על כל פנים, נסיים את עסקינו עם "האיש שלא היה" במשפט לכרזת הפרסום – וחסר לכם שאתם לא מצטטים אותי, פרסומאים מטונפים – "היכונו לחוויה הוויזואלית המעניינת ביותר מאז הנאום לאומה של אריאל שרון". צילום, משחק, תסריט – בסדר הזה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully