מחיר מומלץ לצרכן: ח"י שקלים

פעם, במוסף ספרים כלשהו בשפה האנגלית, קראתי רשימה של מבקר שהתרעם רבות על כך שספר מסוים יקר מדי לטעמו. בשעתו הזדעזעתי מהקטנוניות ורפיון שכלו של אותו מבקר, ששוקל רוח מול מטבעות כסף. אך לאחר שקראתי את "הום סנטר" (הוצאת ידיעות אחרונות), ספרה החדש של שהם סמיט, לא יכולתי שלא לראות משהו בדבריו.

"הום סנטר הוא קומפלקס משפחתי דחוס", נכתב על גב העטיפה. אך ההום סנטר של סמיט הוא קומפלקס נקי ומאוורר. 11 סיפורונים המתרווחים בנינוחות על קצת פחות ממאה עמודים, עם כל מיני תוספות גרפיות ועיטוריות. המחיר המומלץ לצרכן הוא 68 שקלין. משך הקריאה הממוצע הוא משהו כמו שעה. יכול להיות שאם היה מדובר במופת בינלאומי, רב שנתי, כל טרוניה היתה מיותרת. אך לא זה העניין עם יצירה זו.

את כתיבתה של סמית ניתן לפגוש במוסף הספרים של "הארץ", באנתולוגיות ספרים שונות ובשני ספריה הקודמים ( "לבי אומר כי זכרוני בוגד בי" ו"טייק אוויי" ). לזכותה המסוימת ייאמר שכבר קראתי הגיגים מוצלחים יותר שלה מאלה המופיעים בקובץ הנוכחי. אך בכל זאת, חלק מהסיפורים ב"הום סנטר" הם מדויקים בתמציתיותם - תופסים רגעים קטנים מהחיים ומצליחים לרגש ולפעמים להצחיק ממש (בקול רם - ממש חה, חה), למשל הסיפור "משלחת של רצון טוב", שבו דודה זקנה מכריחה את הגיבורה לבחור סוודר מאוסף הסוודרים המעופש שלה.

ב"הום סנטר" של סמיט יש כל מה שנעדר מההום סנטר האמיתי - זה שיש בו "הכל לבית". אין כאן הרבה ברזים ומסקנטייפים, אבל יש משפחתיות, אינטימיות, חוסר תקשורת ושגרה. זוהי אסופה קטנה וחביבה, לא הרבה יותר מזה, לא הרבה פחות. ויש גם מכשול שראוי לציין - החיסרון הבולט ביותר בכתיבתה של שהם זו, מאז ומעולם (וסקר קצר בין מכריי יוכיח זאת), הוא בלשון המליצית האנכרוניסטית שלה, שמשולבת בצורה צורמת עם שפת היומיום. רק מי שיוכל לסלוח לה על כך, בלי לרגוז, יוכל ליהנות מסיפוריה.

אך גם אז, אם לחזור לעניין הממון - במיוחד בימים קשים אלה - אין תמורה לאגרה. הספר חולף כהרף עין, ללא הצדקה ממשית לקצרותו. הייתי ממליצה לרפרף אותו בזמן שהדודה מסטימצקי טוחנת סנדוויץ' מתחת לדלפק.