גלובליזציה בתוכעס שלי

אמש התקיים במרכז הקונגרסים בחיפה טקס בחירת מלכת היופי של ישראל לשנת 2002, בהנחייתו המאופקת, לשם שינוי, של אקי אבני. הפעם הוא ויתר על זעקות "קן יו פיל דה וייב?" ועל פיאת האפרו שליוו את ההנחיה שלו בתחרות נערת השנה, והלך דווקא על חליפות אלגנט-אלגנט בשחור-לבן ודיקציה חדשותית-ממלכתית מוקפדת. לא שהוא לא צעק מדי פעם, אבל זה היה רק כשהוא הציג את נותני החסויות.

הדבר הראשון שאבני הסביר לנו זה שליופי אין גבולות, אין מדינה ואין גיל – שזה התירוץ הרשמי לנושא שנבחר לתבל את הטקס השנה: מדינות העולם. חף מכל מחשבות על גלובליזציה עמד הטקס, כמו שאומרים בערוץ 2, בסימן בינלאומי, שזה רעיון אסקפיסטי ממש טוב, וההימור שלי הוא שהוא נועד להשכיח איפה אנחנו נמצאים. בפועל זה אומר שסיגל שחמון שרה גירסת דאנס ביזארית ל"פררה ז'ק" עם נגיעות אתניות, ששרית חדד שרה את השיר שייצג אותנו באירוויזיון הבא בסטייל סלין דיון, שאקי אבני יראה שבפלייבק הוא יודע צרפתית הרבה יותר טוב ממה שהוא יודע אנגלית בלייב, ששמלות הערב בתחרות יעוצבו בהשראת מדינות העולם (דיאנה לבשה שמלה בהשראת הדרקון הסיני, אוראל הייתה ציפור גן-עדן מקסיקנית, ימית עטתה עליה פרפרים בסגנון קובני והדר לבשה שמלה בהשראת הדיונית בנגב, למשל), וגם שהכוכבת הבינלאומית אשתר עשתה אינטגרציה מבהילה בין נטיותיה הצועניות ללהיט "ווטרלו" (שזה באנגליה) של להקת אבבא (שהיא משוודיה).

ואם הם כבר בקטע אינטרנציונלי, אז הביאו גם את מיס יוניברס של שנת 99', מבולה גוולחובה או שמא מפולה קוואלכובה או משהו. אקי אבני כל כך התאמץ להגות את השם שלה נכון, שהוא שכח את כל שאר הטקסט שהיה לו לומר לה, ואז התנצל לקהל בעברית שהוא מבולבל כי "זה כל כך יפה", כאילו הגברת גוואלחובה היתה אגרטל (שזה הולך טוב עם משפט אחר שלו: "כמה פעמים יוצא לנו להגיד - איזו אשה יפה, איזה מקום יפה, איזו שמלה יפה, איזה שיר יפה?").

ולפני שנמשיך, הבה נכיר חלק מהמועמדות, כפי שתוארו ברגישות רבה על ידי אמא, החבר, האחות או הדודה: חיה היא בחורה שמאוד מחוברת ליופי ואפילו יש לה כלבה שקוראים לה ביוטי; על שלי אפשר להגיד שהיא בחורה ספורטיבית וכשהיא נכנסת למקום הוא מיד מתמלא בצבע (בהמשך גילינו שהיא גם רזתה עשרים קילו בשביל להשתתף בתחרות, אבל בעיקר בשביל עצמה); דינה נולדה ליידי קטנה ומלאת חיים ואיפה שהיא נמצאת היא יוצרת סביבה אקשן; קטי אוהבת לעשות חיים; יערית היא טיפוס אופטימי; קרן היא פרימה-בלרינה וכשימית היתה ילדה קטנה היא שנאה לאכול פירות, אבל היום יש לה רק בריאות בראש; טל תמיד היתה הילדה הכי יפה בגן, אבל לא כדאי להתעסק איתה כי היא יודעת קרטה; מורן היא פצצת אנרגיה כזאת; קרול כל הזדמנות שיש לה היא קופצת למים (אולי זה כדי לקרר את המזג הדרום אמריקאי שלה – כך מפרשן החבר); אירית היתה מתעמלת כמו נערת גומי; סיוון תמיד נמשכה לעולם הזוהר והדוגמנות, אבל הכי בעולם היא אוהבת סוסים.

אבל עזבו, למי אכפת הבנות? העיקר החסויות. הבה נכיר, אם כן, את חלק מנותני החסויות: פז'ו, דיזנהאוז, אופנת בוניטה ושבועון "לאשה". בטח התבלבלתי פה ושם בשמות הבנות ואולי גם בשמות החסויות. לא נורא, אפילו לאקי אבני זה קורה. בסוף ימית הר-נוי הלכה הביתה עם הכתר ועם הפז'ו.