"שאול" היא סדרה קומית המבוססת על דמות מוכר הפרחים שגילם דבל'ה גליקמן בסדרת הפרסומות של דפי זהב והיא נולדה בחטא הרפליקות המוצלחות של גליקמן, שעבדו יופי בפרסומות של שלושים שניות, נראות כמו הצרות שלי בפורמט הטלווזיוני. זה לא אומר בהכרח שדבל'ה קומיקאי נהדר מאוד הוא לא מצחיק בפני עצמו, אלא שלסדרה הזאת יש בעיות דחופות הרבה יותר.
אז קודם כל מדובר בחוסר היכולת למתוח את הגבולות הצרים של דמותו של שאול, שהיא תזזיתית וקליפית באופייה, ודורשת תסריט מהודק וזריז, כך שלא יווצר פער בין מה שהציבור הרחב מכיר משאול לבין שאול של "שאול", שהוא הרבה יותר מגושם והרבה פחות שאול ממה ששאול אמור להיות. ובתור דמות מרכזית בסדרה, שאול הוא בדיוק לא עצמו אם בפרסומת הוא היה צריך להיות משכנע וחד לשון כמו איש מכירות (והוא אכן היה כזה, באופן החינני ביותר), הרי שב"שאול" הוא סתם דמות בסדרה קומית ישראלית. כלומר, מצחיק לעיתים רחוקות ולא מצחיק לעיתים הרבה יותר קרובות.
בכלל, ב"שאול" הולך לאיבוד כל הקסם החיובי של הדמות המזוהה הזאת ונותר רק זכר של משחקי מילים, שגם הם, אפעס, לא מי יודע מה. והכישלון נובע בין השאר מכך ש"שאול", שדבל'ה גליקמן הוא בין כותביה והוגיה, נוטלת, בלי בושה, את מקורות ההשראה הבולטים ביותר שלה מ"שמש" של צביקה הדר. גם כאן, התרחיש מתרחש בבית עסק (חנות פרחים במקום בית קפה), ונוכחים במקום: דמות של עולל חמוד (ניצה, בת דודתו של שאול, שהיא טייק-אוף על דמותו של הילד הערסוואתי בר), איש עסקים מניאק (ב"שאול" זהו הקבלן גרינשפן וב"שמש" זהו טנצר, העו"ד המניאק), עזר כנגד הגיבור הראשי (סוזי, המוכרת בפיצוחיה מול אתי ב"שמש"), ושוליה מגוכחת (ב"שאול" יש את גרגורי, העובד הרוסי וב"שמש" את ששי הטמבל).
אולם בניגוד ל"שמש", שהיא קומדיית מצבים מוצלחת מסוגה ועובדת על אינטראקציה בין דמויות שהן, פחות או יותר, חביבות בדרכן הקומדי סטורית, הרי שההתנהלות בקרב קאסט הטלוויזיה הקהילתית של "שאול" נועדה אך ורק לפנות מקום לפאנץ' ליינים של גליקמן. אבל כשהפאנץ' ליינים הם על הפנים (ויש מספר מצומצם מאוד של דרכים שבהם ניתן להצחיק עם המילה סוביודיצה), אזי נחשפת ערוותה של הסדרה כולה "שאול" היא דוגמה לכישלון שברעבתנות. יכולתם להשאיר את כל העסק בגבולות הקאלט של "דפי זהב", אבל העדפתם לסחוט עוד קצת מיץ. מומלץ במיוחד הפרק השני "הומופוביה", שעשוי להזעיק את מנחם שיזף ממקום רבצו.
מנדלבושקס
18.3.2002 / 9:38