פריג'ידית

סרט אנימציית התלת מימד החדש שמגיע אלינו הוא "עידן הקרח" – הרפתקה מונפשת שמתרחשת לפני עשרים אלף שנה ועוקבת אחר מספר חיות פרה-היסטוריות עם הומור של סטנד-אפיסטים בתוכניות אירוח בשנות השמונים של המאה העשרים. הסלוגן של "עידן הקרח" מודיע ש"תקפאו ממתח – תפשירו מצחוק", וצר לי לבשר שהניסוח שלו הוא אינדיקציה די מדויקת לתוכן הסרט, המורכב כולו מבדיחות אבולוציוניות וויצים אקולוגיים, כאלה עם רלוונטיות עכשווית, כמו שהחבר'ה אוהבים.

במרכז העלילה עומדים שלושה: ממותה סגפנית, עצובה אך טובת לב בשם מנפרד (הדמות החמודה היחידה וגם היחידה שמדובבת בחן, על ידי ריי רומנו מ"כולם אוהבים את ריימונד"); עצלן (המילון שלי מעיד על כך שיש חיה כזאת, sloth באנגלית, ואילו הייתי נבונה מספיק לרכוש לעצמי את אנציקלופדיה בריטניקה לנוער אולי גם הייתי יודעת איך היא נראית) נודניק ובלתי נסבל בשם סיד (ג'ון לגוויזאמו, אך לפחות אפשר לסמוך על טל פרידמן שיעשה את העבודה כמו שצריך בגירסה העברית), שכל כך מרגיז את סביבתו עד שמשפחתו השאירה אותו מאחור כשפנתה לנדוד דרומה (עכשיו ממש מתבקש להגיד שאי אפשר להאשים אותם ואין לי שום כוונה ליפול לפח החובבני הזה, אלא שכנראה לא תהיה לי ברירה); והאחרון הוא נמר קשוח בשם דייגו (דניס לירי). השלושה נקלעים יחדיו למשימה הלא פשוטה של החזרת תינוק אדם אובד לשבטו. את המשך העלילה אתם יכולים לדמיין בעצמכם, וכמצופה היא אכן בנאלית, צפויה, חסרת כל דיוק או היגיון היסטוריים ומלאה במסרים חינוכיים על חברות ונאמנות שמתאימים לילדים, שהם מחצית קהל היעד של הסרט. המחצית השנייה הם כמובן ההורים של הילדים, אותם כרגיל מנסים לשעשע בפאנץ'-ליינים כאילו-שנונים, וגם באתנחתא קומית גימיקית שחוזרת מספר פעמים לאורך הסרט והפרומואים – סנאי-עכברוש שבאפקט פרפר סלאפסטיקי אחראי לבואו של עידן הקרח בגלל האובססיה שלו לאיזה בלוט.

באשר לאנימציה, "עידן הקרח" הוא מוצלח כל עוד הוא מתמקד בחיות ובנופים. דמויות החיות מעוצבות בצורה מרשימה ואקספרסיבית למדי, והנופים הסוערים שמסביב – בין אם מדובר במפולות שלג או התפרצויות הר געש – תורמים להתרגשות. הבעיה הגדולה היא עיצוב בני האדם והצורה שבה הם נעים. מילא האבא של התינוק, שמזכיר באופן חשוד את ששון גבאי, אותו לפחות לא רואים במרבית הסרט, אבל לך תתרגש מתינוק סייבורגי-עד-ביורקי ופלסטיקי לחלוטין למראה, שעושה רושם שהוא מרגיש כמו כדורי הגומי הלחיצים האלה שמשמשים צעצועי מנהלים נפוצים להפגת מתחים. כמו כל אפוס אנימציה מסוגו, גם "עידן הקרח" רוצה להצחיק ולרגש בעת ובעונה אחת, אך הרגש החזק ביותר שהוא מצליח לעורר זה חמלה – על כל העבודה הקשה שהושקעה באנימציה לשווא.