"נפלאות התבונה" - המנצח הגדול של האוסקר

בכל שנה אני מבטיח לעצמי שהפעם אמצא עיסוק טוב יותר, שזה באמת כבר לא מזיז לי, הטקס הזה, ושמצידי, שכל הפרסים ילכו מדי שנה לניו זילנדי השמנמן עם הזקן, ראסל קרואו קוראים לו, שמשום מה הפך כאן לגיבור. ובכל זאת, גם הפעם מצאתי את עצמי יושב מול הסיוט האפי הזה, טקס חלוקת פרסי האוסקר. ואני חייב לציין, זה היה קשה במיוחד.

וופי גולדברג אף פעם לא הצחיקה אותי. כששמעתי שהיא מנחה השנה את הטקס, התחלתי לדאוג. וכבר כשהיא הוצנחה לבמה לבושה בחליפת ציפור בסגנון דנה אינטרנשיונל, כולה זחיחות וטעם רע, ידעתי שצרות עתידן לבוא. גולדברג היא לא בילי קריסטל, היא לא סטיב מרטין, והיכולת שלה לסחוב טקס של ארבע שעות הסתכמה בבדיחות בסגנון "הנזירות בלוז". דווקא את הקטע הקומי המוצלח היחיד של הערב, בדיחה על חשבונם של המלבישים של הוליווד, יצרו בן סטילר ואואן ווילסון, נציגיו של הסרט הכי מצחיק שיצא השנה, "זולנדר". האחרון, אגב, לא זכה ולו למועמדות אחת.

אבל מספיק עם הקיטורים, הרי ניתוח קצר של התוצאות:

כצפוי, המנצח הגדול של הערב היה "נפלאות התבונה", שקיבל את פרס הסרט, הבמאי (רון הווארד), שחקנית המשנה והתסריט (המעובד). המתחרה הגדול, "שר הטבעות", זכה רק בארבעה פרסים זניחים יחסית: צילום, איפור, אפקטים, ופסקול.

בזווית המקומית נחלנו תבוסה כואבת כש"הבטחות" החביב של בי.זי. גולדברג, העוסק בקונפליקט הישרו-פלסטיני, הפסיד את פרס הסרט הדוקומנטרי ל"רצח בבוקר יום ראשון". חלקו את כאבנו אנשי "אמלי", הצרפתי המתקתק שנחל תבוסה כואבת ומפתיעה בקטגוריית הסרט הזר ל"שטח הפקר" הבוסני.

מה שברור הוא שהשנה האקדמיה הלבנה והעשירה, שנואת נפשו של ספייק לי, חיבקה סופית את הקהילה האמריקאית השחורה, והעניקה לה את פרס השחקן (דנזל וושינגטון), פרס השחקנית (האלי ברי, שפרצה בבכי היסטרי ומיהרה להודות לעורך הדין שלה), פרס כבוד (סינדי פואטייה) ואת עמדת מנחה הערב. הכל תוכנן והוכן בקפדנות. הכל עוצב בידי טובי מעצבי דעת קהל. כי בלי התמה הזאת, שאפפה את הערב והנחתה גם את שיקולי במאי הטקס, שהרבה לחתוך לתקריבים של שחקנים שחורים בקהל, דנזל וושינגטון לא היה זוכה בפרס המשחק עבור "יום אימונים מסוכן".

בפעם הראשונה חילקה השנה האקדמיה פרס לסרט אנימציה באורך מלא, וזה הלך ל"שרק".

למרות שדקת הדומיה לזכר קורבנות הפיגועים של ה-11 בספטמבר, שהונחתה על ידי קווין ספייסי, ארכה למעשה רק 20 שניות, הטקס הצטיין גם השנה באורך חסר תקדים – מעט יותר מארבע שעות.