פוץ

אף פעם לא הבנתי באמת ללבם של אנשי האקדמיה האמריקאית לאמנויות הקולנוע, הלא היא מאפיית האוסקר של הטעם הרע במסווה של טעם טוב לכל. אם היה נדמה שאת השפל של פרס הסרט ל"לב אמיץ" של מל גיבסון יהיה קשה לשחזר, בא "גלדיאטור" של השנה שעברה וזיכה את ראסל קרואו - שחוץ מלהעמיד פנים שכלי חשמלי טעון בסוללות מסתובב לו עמוק בתוך המעי הגס, לא עשה בסרט שום דבר שאפילו מזכיר משחק – בפרס הנחשק, הלא הוא האוסקר על "תפקיד זכרי מוביל" (כך בתרגום מדויק).

נו טוב, למה אפשר לצפות מסוללת האנשים שהשנה התעלמו מ"ממנטו" המופתי ודחקו לחמישיה הסופית את "שר הטבעות" הפופוליסטי והמאכזב. שיהיו בריאים וכו'. אבל המועמדות של קרואו לתפקיד הזכר המוביל בקטגוריית העמדת הפנים מול המצלמה, ועוד על שיעמומון דוגמת "נפלאות התבונה", מתחילה להחשיד את חברי האקדמיה באחד מהשניים: א. חוסר כשירות לבצע פעולה פשוטה של הערכה ושיפוט מול מסך. ב. אוברדוז של חשיפה לשבועוני פנאי וערוצי בידור, במינון הרסני למערכת הסינון והבקרה.

כנראה שהאמת נמצאת איפשהו באמצע, שהרי שבועוני הפנאי (שמתם לב כמה דומה נעשה העיצוב של מוספי הפרסום המצורפים לעיתונים היומיים לזה של מגזיני הפנאי?) מהללים את קרואו (ניו-זילנדי במקור) כקארי גראנט הבא, או לכל הפחות, האריסון פורד עם עצם בריח בולטת בהגזמה. אין בדעתי להיכנס לוויכוח "כן או לא היית עושה לו טובה?", שכן מטיבי אינני נמשך לאוסטרלים. ג'ייסון דונובן, האחיות לבית מינו, אפילו הול ואוטס, כולם היו בעיניי סקסיים ככובע גרב. אבל רק שתדעו שמשיחה עם גברים מביני עניין, קרואו הוא חידה אמיתית בעניין ה"שוות" הגופנית הקטגורית שלו. גם אם אנו נכונים להשלים עם קיום מותגי סקס-אפיל כבראד פיט, טום קרוז, ואפילו החיבה המופגנת לליאונרד כהן והארווי קייטל עוברת בשקט, ואפילו סטיות התקן סטייל אמינם ומארקי מארק מתקבלות ללא מאבק, הרי שקרואו הוא בונבון מהסוג שלא הבנו מעולם מה רוצות כל כך בנות העיר להכניסו לפה. ניחא, שיהיו בריאות וכו'.

אבל עם קרואו, יקיר האקדמיה, לא נוכל להרשות לעצמנו להיות מובלים כצאן אל השידור החי ב-CBS. הרי לבנאדם שתיים ורבע מניירות, בתיסוף שפת גוף שכולה "אמא ש'ך מבקרת קולנוע, חתיכת יאנקי דודל". אם ב"סודות אל.איי" היה ניתן עוד לשכנע שלוש עזים שקים בייסינגר אמנם מוצאת בו עומק ומסתורין, הרי "המקור" נראה כאילו קרואו העביר את עצמו בנייר קופי לסרטו של מייקל מאן. כמובן, "גלדיאטור" המאותגר קולנועית קבע את מקומו בנצח של טמטמת שיקול הדעת לדורותיו, וגרוע מכך, כמו גם טום הנקס (הבנאדם זכה למועמדות על "אפולו 13"!), נדמה כי ראסל קרואו עומד ליהפך למנוי הקבוע של הטקס. מה רע? מושב בשורה שנייה, קרוב, קרוב מדי לג'ן קונלי. ניחא, שיהיה בריא וכו'.

ההישג של ראסל קרואו השנה - גם אם לא זכה בפרס אלא רק היה מועמד לצד ראבעה הראויים הרבה יותר ממנו - מאשש את ההנחה כי טקס האוסקר, כמו "טקס פרסי האופנה הישראלי", אינו אלא ערב חברים (מלובשים בטעם רע, לרוב) ומערוף, שתכליתו למכור עוד כמה שבועונים, עוד כמה מוספים מיוחדים של "גלריה", עוד כמה "היי גיא", ועוד כמה דקות זמן גלישה במדורי תרבות ברשת. לא כולל אצלנו. אנחנו הרי מתעבים את קרואו.