אם לא תהיה ברירה, נלך על המתת חסד

כשצריך, אז צריך, וצריך להגיד מילה טובה לאנשים בערוץ 3 של הכבלים. אם ערוץ הסרטים וערוץ הספורט סובלים מתסמונת "האח הנכה, המפגר, המכוער, ובקיצור, זה שלא עף מהבית רק בגלל שאימא מתנגדת" – הכל לטובת השבחתם של ערוצי הסינמה וחמש פלוס – ערוץ המשפחה, אולי בגלל היעדר תחרות הולמת מצד הלוויינים, אולי בגלל שאחרי הכל, כמה חזק מותר מוסרית לדפוק צרכנים?, הופך להיות פנינת הכתר בראש הנפוח מחשיבות עצמית של אנשי הכבלים.

"הסופרנוס", "הבית הלבן", "דוסון קריק", "חברים", "בנות גילמור", "סמולוויל", ועכשיו "אי.אר", הפכו את השעות 20:50-22:00, פחות או יותר, למניה הכי בטוחה בטלוויזיה הישראלית היום. לא ערוץ 2, על לוחות המשדרים הלא אחידים שלו, לא ערוץ 10, הקוריוז הנשכח, ובוודאי לא הערוץ הממלכתי, מסוגלים להציג ליין-אפ כה איכותי, כה מגובש לאורך כל ימות השבוע, בשעות הקריטיות הללו.

"אי.אר" דופקת כרטיס בנאמנות זו העונה השמינית. הסדרה (שהזכויות עליה שמורות למייקל קרייצ'טון), הפכה כבר מזמן לסדרת בית החולים המצליחה ביותר בכל הזמנים, וגם אם אינה עומדת בתחרות עם "אוז" ו"הסופרנוס" מבחינת האיכות, הרי ש"הבית הלבן", שאת מקומה תפסה במשבצת השידור, בהחלט יכולה לנוח על מקומה בשלווה – "אי.אר" יודעת את העבודה היטב.

כל פרק של "אי.אר", לאורך כל שבע עונותיה עד כה (והפרקים החדשים בהם צפיתי לא מעידים אחרת), היה מופת למקצוענות טלוויזיונית. הבנה של המדיום לדקויותיו, שימוש בנראטיבים המלודרמטיים, בעלי יסוד הקונפליקט המוסרני. כל אלה הוכחו כאפקטיביים מאוד לא רק בזירת הרייטינג – "אי.אר" מדלגת בקלות מעל "סיינפלד" למשל, עם שמונה עונות ברציפות בתוך העשיריה הפותחת של התוכניות הנצפות ביותר בארה"ב – אלא גם בזירת הנאמנות של צופיה. הגרעין הקשה של צופי "אי.אר" מלווה אותה לאורך כל העונות, ומדובר בגרעין קשה ורחב מאוד. המצטרפים לסדרה במהלכה אינם רבים, אולם גם הם נותרים לבסוף אוהדים של העריכה העניינית והמעוף הטלוויזיוני של הסדרה. דרמה לצד קיטש, סקס לצד מתח בין-גזעי, דילמות מוסריות לצד משולשים רומנטיים, והכל בתוך התפאורה של בית חולים תוסס ופעיל.

הפרק הראשון של העונה שמר על המסורת של היוצרים לפתוח כל עונה בפרק בעל סגנון שונה מהנהוג. הפעם בחרו לאמץ את גישת הרשומון ותיעדו את אותו יום מבעד לזווית הראייה של הדמויות אותן הותרנו לא פתורות בסוף העונה שעברה. מארק גרין, הרופא שהותקף על ידי רוצח ילדים מטורף, בוחר, בתמונת הסיום של העונה שעברה, למנוע ממנו טיפול רפואי הולם ומביא למותו. העניין יביא בהמשך העונה להידרדרות ביחסיו עם הנוכחית שלו, ליזי, וכנראה למילוי החלל על ידי שרי סטירנגפילד היפה, שעזבה בתום שתי עונות לטובת חווה באקרנסו, או משהו, וחוזרת. בגדול. קרטר ולוקה עומדים להמשיך להיאבק על ליבה של אותה נערה, וקארי וויבר, הרופאה הלסבית, תגלה שהחיים כלסבית (גם אם רופאה לבנה) באמריקה אינם החומר ממנו עשויים סופים טובים בהכרח. אריק לה-סאל ימשיך להיות תואם דנזל וושינגטון הכי אפקטיבי בעולם ויגלה גם הוא שאמריקה מתמודדת עם סוגיות דוגמת איידס, בצביעות המתאימה לה.

לבד מזה, הכל יופי טופי. דמות אהובה אחת, לא נגלה, עומדת לעבור לחדר מיון במקום אחר. ועל איזו סדרה נוספת אפשר היה להאמין שתשרוד את העזיבה של שני הכוכבים הכי גדולים שלה (ג'ורג' קלוני, ג'וליאן מרגוליס) ולא תאבד גובה בטבלאות האהדה, הערכת המבקרים והרייטינג? "אי.אר", מבחינה זו, היא פלא של ממש.