אז מה נסגר עם העכברוש?

היכרות עם הקריירה ריצ'רד גיר בשנים האחרונות מביאה אותך ל"נבואות איש העש" די בבעסה. הבנאדם לא יפסיק לקבל תסריטים בסיטונות, גם עשר שנים ועשרים כשלונות קופתיים מהיום. אפשר אפילו לנחש שלא ממש מזיז לו אם הסרט החדש שלו ינתץ קופות או ידדה לפח הזבל של ההיסטוריה. אז הנה עוד סרט אחד, לא בדיוק להיט, עוד רגע בוידאו - בשביל מה זה טוב?

אבל כאן צריך לזכור של"נבואות איש העש" יש גם במאי, ולבמאי קוראים מרק פלינגטון. כי פלינגטון זה כבר סיפור אחר. פלינגטון, למרות שני פיצ'רים די משעממים ברזומה, ראוי שיירשם כהבטחה, ולו בשל העבודה המרשימה שלו בתחום הקליפים (המפורסם שבהם לשיר "ג'רמי" של פרל ג'אם). גם בקריירת הסולו המאכזבת עד כה שלו, מסתמן ניסיון מכובד להצטרף לבמאים קצת יותר מעניינים – דייויד פינצ'ר, ספייק ג'ונס – בניסיון להעביר את רוח הוידאו-קליפ לקולנוע. וממנו מותר לצפות למשהו, איכשהו.

אז האם "נבואות איש העש" הוא סרטו החדש של גיר או של פלינגטון? התשובה איפשהו באמצע. ברמת המבע הקולנועי, ברור שפלינגטון נתן את הטון. הקאטים מגניבים, הצבעים עזים, הסראונד מנוצל עד תום, ובאופן כללי יש כאן הרבה מאוד משחקים ויזואליים. זה לא עושה את הסרט מושלם בתחום הזה, אבל זה בהחלט עושה אותו מעניין. ברמת התסריט, לעומת זאת, אין שום דבר מעניין. סתם עוד מותחן ריצ'רד גירי זול, פרדי קרוגר לעניים, "תיקים באפלה" של העונות האחרונות, "החוש השישי" נטול פואנטה. וכשלסרט יש כל כך מעט מה להציע בתחום התוכן, השעשועים הוויזואליים נותרים בגדר אוננות קולנועית חסרת כיוון.

אה, וכמובן, המשחק. סרט אימה יכול לקום וליפול על משחק. אם לא נאמין לפחד של הדמות הראשית, איך לעזאזל נתחיל לפחד בעצמנו? ריצ'רד קשישא מעולם לא נחשד באיכויות שייקספיריות, אבל הפעם זה ממש מביך. האיש מושך באפו, מפלבל בעיניו, מייבב דמעות תנין ולא מגרד את בהונות המינימום של האמינות. מה אכפת לו בעצם, הוא הרי ימשיך להיות כוכב. הוא ימשיך להיות כוכב גם אם תדירו את רגליכם מבית הקולנוע המקרין את "נבואות איש העש", וזה בדיוק מה שכדאי לכם לעשות.