אמנות לעם

באקט של רוחב לב הכריז מוזיאון תל אביב על כניסה חופשית לחצי יום (שלישי, ערב החג), והתוצאה היתה מדהימה. הגיעה כמות בלתי נתפסת של אנשים - מעל 5000 איש. הבודקים הבטחוניים שרפו קלוריות בטירוף, שומרי המוזיאון המנומנמים היו באקסטזה. סוף-סוף היתה להם הזדמנות לסנן "לא לגעת" ולצקת משמעות לעבודתם המשמימה, אבל אף אחד לא שמע. במסדרונות האפרוריים שעטו נחילי ילדים עם בלונים וצמר גפן מתוק ומספריים ודבק וקרטונים וכל מיני אביזרים של פעילות ארטיסטית. הגיעו צעירים וזקנים ודתיים ומשפחות, והרבה עולים חדשים שלא יכולים להרשות לעצמם את הבילוי התרבותי היקר הזה.

אין ספק שמה שהגדיל את ההיענות הוא גם מיעוט הפעילויות בחופש, בגלל הפיגועים. המוזיאון, שלא סובל בדרך כלל מעודף מבקרים, נראה לרגע כמו מרכז פומפידו או ה"מומה" ביום ראשון, לטוב ולרע. מצד אחד, היה קשה לראות משהו בתוך ההמולה ההמונית. מצד שני, כמה שמח. לאליטיסטים שמעדיפים שקט יש הרי את כל השנה.

העילה לפרץ הנדיבות הנדיר הזה (שקורה רק אחת לכמה שנים) היתה חגיגות ה-70 למוזיאון, סיבה נאה בהחלט לזרוק עצם לקהל הרעב לפעילות תרבותית. ההיענות העצומה הזאת הוכיחה שוב שהסיבה שאנשים ממעטים לבקר במוזיאונים הגדולים היא לא חוסר עניין, אלא מחירם המופרז של כרטיסי הכניסה. יש אנשים ש-40 שקל לכרטיס אחד זה הרבה כסף בשבילם, במיוחד בתקופת השפל הנוכחית. אז למה לא מארגנים יום חופשי כזה לעתים קרובות יותר? פה זה כבר נהיה מורכב. אם המוזיאונים היו עושים זאת לעתים תכופות, כך אומרים, אף אחד לא היה עושה מנוי, והמוזיאונים גם ככה במצב קשה. אפשר להשתכנע מהטיעון או לא, בכל מקרה צריך לחכות לאירועים מיוחדים, ואלה נדירים. מוזיאון ישראל, למשל, מעניק כניסה חופשית בכמה חגים מרכזיים, וגם אז הצפיפות רבה, אולי אפילו רבה מדי.

ודאי קיימת דרך ביניים שתשתלם למוזיאונים ותאפשר להם להיות יותר נגישים לציבור גם בימים רגילים, ולווסת את קיצוניות הריקנות מול העומס. אפשר, למשל, להוריד את המחיר הכללי, לגבות יותר כסף על תערוכות מיוחדות ולאפשר לעתים קרובות יותר כניסה חופשית לאוספים הקבועים. ממילא מי שמגיע אחת לחודשיים עושה זאת בעיקר בגלל תערוכה חדשה ופוסח על תצוגות הקבע. מי שמחפש עניין לילדים ימצא את זה גם באוסף ישן. ואם יש למוזיאון גם מה לחדש, מה טוב.

המוזיאונים הציבוריים נמצאים על הגבול הדק, בין היותם בית קברות לשימור אמנות לסופרמרקט תרבותי לציבור הרחב. עם כל החסרונות של השיטה, אופציית הסופרמרקט עדיפה בהרבה על אופציית בית הקברות. עבור המשפחות שגדשו את מוזיאון תל אביב ביום שלישי, הבילוי הזה היה אלטרנטיבה לפסטיבלים שבוטלו, לפארקים הגשומים ולקניונים המאיימים. תצוגות הקבע הישנות, תצוגת הוידיאו החדשה של מירי סגל, תערוכת הארכיטקטורה, המופעים, הכל התקבל בשמחה תחת קורת הגג המגוננת של "תרבות". קניון מסוג אחר. המוזיאון היה מלא בלגן וחיים לחצי יום. בימים בהם אנשים מדירים את רגליהם מהקניונים ומבתי הקולנוע, כל דבר שיש בו חיים הוא דבר משמח. הלוואי שיהיו עוד כאלה.