אי אפשר להתעלם יותר. אי אפשר להדחיק יותר. כל מי שנמצא במדור הזה הוא חלק ממנגנון דו-ראשי, שצידו האחד מספק חדשות עקובות מדם, וצידו השני מטשטש ומדחיק, בשם הנורמליות. אנחנו מדחיקים כי "החיים חייבים להימשך" ו"צריך לשמור על השפיות". אבל השפיות היא לא להמשיך לכתוב ולקרוא על תערוכות וסרטי קולנוע, אותם אולי לא נעיז ללכת לראות. השפיות היא לא להתעלם מהמציאות. המציאות היא שאנחנו הולכים למלחמה הכי נוראה שהיתה כאן, ולא עושים כלום נגד זה. אנחנו יושבים מול הטלוויזיה ומחכים למשהו טוב, שלא קורה. ובינתיים האיש שהכניס אותנו ללבנון, האיש שעורר את אינתיפדת אל אקצא, האיש שמקצועו מלחמה, מכניס אותנו לכיבוש השטחים בתואנת אין ברירה, ונהנה מקונצנזוס של שתיקה, כי "בזמנים קשים צריך להתאחד". הצליחו לשכנע אותנו שאנחנו צודקים ושאין ברירה, ואנחנו שותקים גם אם לא השתכנענו.
אנחנו רואים את הקשר הסיבתי, ומתעלמים ממנו. אנחנו אשמים במצב שנוצר, אנחנו אחראים היסטורית ומוסרית, אנחנו הולדנו את המתאבדים, אבל אנחנו מעדיפים לראות את הזווית הצרה, היומיומית, של הפחד לשבת בבית קפה. ועל זה עובדת המלחמה הזאת: על הפחד לשבת בבתי קפה, פחד שמשתיק את אחרוני המתנגדים. עוד לא הבנו שאם לא נתנגד למלחמה היזומה הזאת, בקרוב נפחד לשבת גם בבית. משכנעים אותנו שכל שיש לעשות הוא לעצור את כולם ולכבוש את השטחים, ומסתירים מאיתנו את ההשלכות. אנחנו משלים את עצמנו ש"הפעולה הצבאית הממוקדת" תאפשר לנו לחזור לבתי הקולנוע ולמועדונים ולהתנהג כאילו כלום לא קרה. אבל הם לא יחכו לשלום תחת כיבוש עוד 30 שנה.
ז'וזה סאראמאגו, למרות התבטאותו המעוותת, ראה ברמאללה דברים שאנחנו עוד עיוורים אליהם. למה העם הישראלי לא מתעורר ומתנגד, שואלים אנשי רוח בעולם. למה אין התנגדות עממית של אנשי השלום, שואלים אותם פלסטינים שרצו בשלום ועכשיו חיים בעוצר משפיל. אם תהיה כאן קבוצה מספיק חזקה שתתנגד למדיניות הכיבוש, אולי היא תחזיר לפלסטינים את האמון בדיאלוג. הרי ידענו גם ימים ללא פיגועי התאבדות. גם הם רוצים ללכת לקולנוע ולשמוע מוזיקה ולראות תערוכות. אבל השתיקה שלנו סותמת את הגולל על התקוות. זאת כבר לא רק בעיה מוסרית זו שאלה של חיים ומוות. גם מי שלא רוצה להיות חבר של הפלסטינים צריך להתנגד למלחמה הזאת, כי משמעותה מוות לכולנו. מתי נבין שהשתיקה שלנו תגרום לנו להיות אשמים בכל הדם שעתיד להישפך כאן, אם נחיה לראות את התוצאות? חייבת להתארגן קבוצת אזרחים גדולה, לא פוליטית, בלי אינטרסים לשבת בכנסת ובלי פחד ממערכת הבחירות הבאה, שתעצור את התהליך הזה. איפה כולם?
מדחיקים נמאסתם!
4.4.2002 / 17:35