כל שיר מלמיליאן

תראו אותי. יש לי את הדיסק הזה צרוב, הורדתי אותו מהאינטרנט, ובכל זאת החלטתי ללכת לקנות אותו. החלטתי לשים את נפשי בכפי ולצעוד לעבר דיזנגוף סנטר, לרכוש במיטב זוזיי את הדיסק הזה בגירסתו החוקית והצבעונית. אני לא מטיף או משהו, אני לא מטיף לכלום כרגע, אבל הלכתי לקנות את התקליט הזה כי הוא פשוט קלאסיקה בהתהוות. כלומר, הוא כבר התהווה, אבל העניין הוא שברור לי כבר עכשיו עד כמה האלבום הזה גדול וחשוב, ועד כמה אני צריך אותו רשמי. אולי, בצורה מבאסת את התחת במידה מסוימת, זה גם יכול ללמד על הצורך שלי בחריטת הרגע המסוים הזה של קניית היצירה. זה לא משמח אותי בשום אופן, ועשיתי את זה בכל זאת. אבל בחנות לא היה את הדיסק. וגם לא בחנות השנייה.

קחו אוויר – And You Will Know Us by the Trail of Dead, זה השם. רביעיה טקסנית, מנגנים סוג של אמו-רעש שיכול להזכיר לרבים תקופות מסוימות של סוניק יות'. ידועים לשמצה (במובן הטוב) בהופעותיהם ההרסניות. בעלי חוג מעריצים בריטי. שנאמר, פאקינג אינדי פארדייז. לאחרונה הם ביצעו את המהלך שמגדיר ומכונן כל להקה במילייה שלהם – הם שירבטו את חתימתם על החוזה עם הלייבל המאז'ורי והדורסני – אינטרסקופ במקרה שלהם. כעת יצא שם אלבומם השלישי, Source Tags and Codes. חברות, זהו האלבום הכי טוב של השנה, עד כה. מה אני יכול להגיד, אני מקווה שהעסק הזה משתפר.

האלבום הזה נועץ בך את שיניו מהרגע הראשון, אבל מתגבר ומשתדרג משנייה לשנייה, משמיעה לשמיעה. הוא מורכב, מסוכן, טעון, עוצמתי, אמוציונלי. זה אלבום מסקרן ששומר על מתח ואצבעות קפוצות, תקליט אפי שמדגיש בניות, עליות וירידות. טרייל אוף דד משלבים את הסוניק יות' שלהם בלא מעט פוגאזי, מתובלן עם קצת טלוויז'ן מלמעלה. לי הם גם מזכירים מדי פעם האפגן וויגס, בין שאר הדברים המעולים. הם בונים ושוברים קירות סאונד אימתניים, הם מנגנים כל כך טוב והם הלבישו על עצמם הפקה מדהימה, שמתיישבת פונקט עם מה שיש להם להגיש – שירים שהם אחד-אחד, כל שיר תפוח זהב, מלמיליאן, ויש פאקינג 11 כאלה.

אני לא יודע, להתחיל לציין שירים? תורידו את "Relative Ways" הסינגלאי והאקססיבי. תנסו את "Another Morning Stoner". אחר כך תמשיכו משם.

למרות שמדובר במהלך כאילו מתבקש באלבום ראשון בחברת תקליטים גדולה והכל, טרייל אוף דד לא מתביישים לעבד את עצמם גם בחטיבת כלי מיתר, פסנתר או איזה אקורדיון. התוצאה רק משרתת את מטרתם להעמיס את הסביח האלוהי הזה בעוד ועוד אלמנטים מחרפנים, עוד רגעים שמימיים. והרגעים האלה לא מפסיקים לבוא, בין ריף לזעקה, ולעוד גשר, עד שהם בסוף מפסיקים לבוא, ואז אני ממש רוצה להקשיב לתקליט הזה עוד פעם.