פודינג בית השחי

רק היום התבשרנו על פיצ'ר הוליוודי בשלבי הפקה בשם "הבחורים" - The Guys - המבוסס על מחזה בשם זה (בכיכוב סוזן סרנדון וטים רובינס), שמתרוצץ בהצלחה לא מבוטלת על במות ברודוויי, ועניינו משפחות הכבאים שנפגעו בפיגוע בתאומים והתמודדותם עם האסון. ואכן, מי מתאימה יותר מהוליווד להתמודד עם "המצב" (האמריקאי) במתכונת האינסטנט פודינג שלה – לשפוך לקערה, להוסיף קצת מים, לערבב ולהגיש. והטעם? מאמאלישס!

"פגיעה היקפית" הוא סרט רטרוספקטיבי מקרי, שרק צירוף הנסיבות האקראי הפך אותו לכמו "אקטואלי", כמו "בעניינים", כשבעצם, עיקר כוחו השיווקי בהודעה לעיתונות מטעם יחצנית האולפנים כי הסרט היה אמור לראות אור בסוף השבוע בו קרסו התאומים ורק הנסיבות, כלומר ההיסטוריה, כלומר רגישותם של האולפנים, מנעו ממנו מלהפוך לסרט בעל עיתוי ההופעה הכי פרוורטי/מזעזע/מקאברי בהיסטוריה של חברות המפיצים. מעבר לכך, אין לחדש של ארני שום ערך מוסף שווה התייחסות.

ארני הוא כבאי (מנופח משרירים, אבל רגיש משהו בנזונה) שאיבד את אשתו ובנו הקטן בפיגוע טרור שהלם בגורד שחקים עירוני. הפצצה לא היתה מיועדת ליקיריו, כמובן, אלא לסוכני FBI והרשות למלחמה בסמים, ונשלחה באדיבותם של ברוני קרטל הסמים הקולומביאני בראשות הזאב, הלא הוא אל-לובו. מכאן לשם, ארני מותיר את העבודה להללו שיודעים לעשות אותה טוב מכל – כחולי המדים – מתחרפן באיטיות מתנובתם הדלה ומחליט לסגור עניין בסגנון שאותו סוחרי סמים מבינים: נקמה, נקמה, נקמה!

כמו בסדרת סרטי "הטורף" יוצא הקאנצלר המיועד של מדינת קליפורניה אל מעבה היער החושני של דרום אמריקה, כדי להוכיח קבל עם ושוכני ג'ונגל כי אם יש משהו שלברוני הסמים של קולומביה לא כדאי להתנסות בו, הוא זעמו של האפל-שטרודל הוינאי שוצף הסטרואידים. פצצות לגבות, בזוקות לאשכים, טילים לאבי העורקים וכיתורים סביב מחנות מורדים הם לחם החוק של כל כבאי אמריקאי ממוצע, וכך גם ארני יוצא – וריד מתפקע בצדי צווארו – כשידו על העליונה, הן מוסרית, הן גופנית והן גיאוגרפית. ובפתרון בעיית הפליטים ננוחם.

כשלעצמו, "פגיעה היקפית" מציע כמה סצינות פעולה ראויות בהחלט. כוחו של ארני עדיין במותניו, וגם אם תהליך התקמטות העור הואץ לאחרונה, הרי אין דבר שמעט ברילנטין על שיער בית השחי לא יצליח להסוות. על המוסרניות, הצדקנות והנחפזות האמריקאית לצדק עולמי כולל (בנוסח קייג'ין) נכתב כבר הכל, ו"פגיעה היקפית" בהחלט עומד במשימה של קידוש השטאנץ בכבוד. זיקה לאירועי ה-11 בספטמבר רק עיוור ימצא, מעבר למכנה המשותף הרחב, רחב מאוד, של טרור וכבאים. ובנוגע לארני, אין מה לדבר, כאמור ג'ו לואיס על מקס שמלינג ערב קרב הגומלין ביניהם: "הוא גמור לגמרי. לאף אחד, פשוט, אין אומץ לומר לו את זה בפרצוף".