אפשר לקרוא לך בוקי בן יוגלי?

בעוד סו סוליד קרו ממשיכים לשאת את דגל תרבות הרחוב נוסח דרום לונדון, מגיח מייק סקינר, שמתכנה The Streets, ומציג גרסה טו סטפית מרעננת משלו לאורבניות בריטית. באלבום הבכורה שלו, מוכיח סקינר/דה סטריט, צעיר לבן וחנוני למראה מבירמינגהם, שלקטנות מוזיקלית יכולה להתקיים, ובצורה מוצלחת, גם בגזרת הטו סטפ (שלא מפסיקה להתרחב).

על אותו בסיס טו סטפי מלהטט סקינר ב-14 קטעי האלבום עם מרכיבים של היפ הופ, סקא, Fאנק וסול, מחבר ביניהם בחוש פופי מפותח ובהפקה אוורירית ומעצב פריט מוזיקלי מקורי ומהודק. אי אפשר לטעות בבריטיות של Original Pirate Material”" גם צורנית: טו סטפ, מבטא בריטי כבד, צלילים ששולחים לאושיות מוזיקה מקומיות, הספשלז ובלר למשל; וגם תוכנית: בין השאר, ליהוגים על הפאב, הרגלי צריכת סמים והקרימינל ג'אסטיס ביל (אותו חוק דרקוני נגד רייבים שנהגה בבריטניה בתחילת שנות התשעים).

הבריטיות הזאת, שמסייעת לסקינר/דה סטריט לערום עוד ועוד סופרלטיבים בארצו, היא שעלולה להקשות על אוזן זרה. השילוב בין הרבה מלל באינטונציה נטולת פאתוס בנושא חוויות תרבותיות ספציפיות והפקה נטולת גימיקים נפוחים ואגרסיות מביא לכך שלרגעים, במיוחד בקטעים היותר מינימליסטיים, מאבדים עניין. זה לא קורה הרבה - יש חוויות חוצות תרבויות וארצות (כמו חדוות הרייבים שמתוארת ב”We become heroes"" הנוסטלגי), וברוב הקטעים ההברקות המוזיקליות מאפילות על המלל - אבל זה קורה. זה לא ממש אומר משהו על איכותו של האלבום - Original Pirate Material”" הוא אלבום טוב ואפילו מצוין לפרקים (שלושת הקטעים הראשונים, הקטע השביעי, הקטע ה-12), אלא בעיקר יוצר בסיס לדיון מרתק על השפעת שונות תרבותית ושונות לאומית על יצירת מוזיקה וצריכתה.

סקינר יכול היה לוותר על המקומיות ולחשוב גלובלי, לנגוס בלקטנות האנינה עם טאץ' מועדוני שעובד על הרגליים ולהתביית על ראפ דרמטי נוסח אמריקה במקום פטפוטים בריטיים עם הרבה חוש הומור, אבל הוא נשאר בשלו. הוא לא הפתיע כדניאל בדינגפילד ונכנס היישר למקום הראשון במצעד עם להיט טו סטפ רדוד, הוא לא מככב בכמות בלתי נדלית של ידיעות עיתונאיות כמו סו סוליד, הוא לא ינסה לעשות את זה בארצות הברית כמו ארטפול דודג'ר/קרייג דיוויד. הוא פשוט בחור מוכשר ומקורי, שמספק הוכחה מוחצת לכך שסצינת הגאראז' הבריטי לא שוקטת על שמריה וממשיכה להניב עוד ועוד כוחות יצירתיים שלאו דווקא חושבים מסחרי.

באופן מפתיע Original Pirate Material”" מופץ בארץ. באופן עוד יותר מפתיע מתחילה הפצתו זמן קצר מאוד לאחר שיצא בבריטניה. האם מסתמן שינוי ביחסן העולב של חברות התקליטים המקומיות כלפי מוצרי גאראז' בריטי? אני בהחלט מקווה שכן. הגיע הזמן שמישהו באחת החברות ירים את הכפפה וסוף סוף ידחף את הז'אנר על ענפיו השונים. קורים בו הרבה דברים טובים.