לצד "שרים מהכיכר" בהנחיית מר יאיר לפיד, "כיפור" של עמוס גיתאי ותוכניות רבות נוספות שמזינות בממלכתיות בידורית מזוויעה את מנגנון השכול הקולקטיבי, מזמנים שידורי ערב יום הזיכרון אל המרקע את סרטון הדרמה הקצר "בכורה" שביים חגי לוי, המספר משהו אמיתי ונוגע ללב על מנגנון השכול הפרטי. יש מי מבינינו ש-32 דקותיו של סרטון זה עשויות למלא את קפסולת האבל שלו לשנה זו עד תום. לאחריהן כל דבר אחר שתציע הטלוויזיה ייראה שדוף ומיותר.
הסיפור של "בכורה" מבקש להציג סוגים שונים של תגובות לאובדן, ואת הדינמיקה הבעייתית שהן מנביעות בתא המשפחתי. רוני וסיגל (דן תורן וקרן מור במשחק מעולה), זוג הורים שכולים שאיבדו לא מזמן את בנם בכורם בתאונת אימונים, מגיעים לפגישה עם קצין צה"ל בבסיס צבאי. הנושא העומד על הפרק הוא תחקיר מותו של בנם. רוני, שבניגוד גמור לאשתו השוקדת על פרטי התחקיר כל מבוקשו לעזוב את המקום, פוגש שם במאי צה"לי צעיר אשר מפיו הוא לומד כי למעשה הגיעו השניים בכדי לצפות בסרט שיחזור שהכין צה"ל על התאונה, עניין אותו הסתירה ממנו אשתו.
הישגו של "בכורה" בכך שהוא משרטט ברגישות גבוהה מערכת יחסים בין זוג הורים שכולים במהלך חשיפתה של אפיזודה קצרה אחת בלבד בחייהם. הזוגיות של רוני וסיגל יצאה מאיזון בעקבות האסון שפקד את ביתם. האופן שבה כל אחד מהם מתמודד עם האובדן סותר את זה של בן הזוג - בעוד מנגנון האבל של האם מוחצן ודורש חיזוקים תכופים ונשנים מן הסביבה, האב מופנם מאוד, מבקש להמשיך הלאה, ואינו מעוניין לשתף אחרים באבלו. מתח רב ואף איבה סמויה שוררים בין השניים ותחושות אלו הן שמועברות בקווי מתאר דקים ומדויקים.
הסרט מתרחש כל כולו בתוך בניין צה"לי, ולוחש משהו גם לגבי הקשר הגורדי שנמתח בין שלטונות הצבא וטבורם של הורי הנופלים, מי שהופכים מיד ללקוחותיה של תעשיית ההנצחה הצבאית שנחשפת בסרט בשיא הבנאליות המחרידה שלה. עירוב הרסני של חוסר אונים משווע ותלות חזקה בסמכות הוא מנת חלקם של רוני וסיגל אל מול הבירוקרטיה הצה"לית המפורסמת. לקראת הסוף, ולאחר שצפו בשחזור המסוייט, נעמדים רוני וסיגל לבקשת חייל על ארגזים בעת שטיפת הרצפות וממשיכים בוויכוחם אם להיכנס לקצין או לא. הם עושים זאת בטבעיות מוחלטת, לא כמבקרים בבסיס, אלא כחלק אינטגרלי ממנו. זהו פרט קטן, כמעט אגבי, אך סימבולי.
על אף שהוא בדיוני, "בכורה" נוטה במובן מסוים אל הדוקו-דרמה. סביר להניח שהמציאות הישראלית מייצרת מקרים דומים לזה המוצג אצל חגי לוי. ציון לשבח מגיע לתסריטאי מויש גולדברג (על פי רעיון של לוי) על כתיבה איכותית והעמדה אמינה של זוגיות על רקע נטול פרטיות כמו מסדרון צה"לי. לוי וגולדברג יצרו סרט כפי שסרט דרמה ישראלי חייב להיות - קצר מאוד, מטריד ועשוי חומרים שמישים ומוכרים. שכול הוא אחד מהם. זה תחום שישראל ממשיכה להצטיין בו.
* "בכורה" משודר בערוץ 2 ביום שני (15 באפריל) ב-20:30
את המלחמה הזאת כבר הפסדנו
15.4.2002 / 10:06