לין ספירס: "כולם מפרגנים. רק שמעון אדף מחמיץ פנים"

"'אני מתארת לעצמי שלא היית רוצה להכניס קצת ג'יי די לקקאו החם הזה', אמרה דיץ בשובבות כשהולי חזרה ממכונת המשקאות והכוסות בידיה. 'מה?'.
דיץ נאנחה. 'ג'ק דניאלס. ואת קוראת לי דיץ*?', הולי צחקה. 'זה נשמע לי ממש מגעיל. לא, תודה'".

בשם האתיקה העיתונאית אני מחויבת לציין שממש כמו לין וברטיני ספירס כך גם אמא שלי ואני חטאנו בכתיבת רומן ביכורים משותף (ולפניהן). הרומן שלנו עסק ברונה קוטלר, צעירה ברונטית, שלא רק שהיתה הכי יפה בישראל, היא גם היתה הכי מוכשרת בכל הנוגע לכתיבה באינטרנט. כולם בעיר הולדתה, חיפה, ידעו זאת. תמיד היתה יושבת רונה מול האינטרנט וקוראת כתבות של אחרים וחושבת איך היא היתה יכולה לכתוב אותן טוב יותר. אמא שלה תמיד תמכה בה ולכן שמחה כשהתקבלה לעבודה בנענע תרבות. משם, כמובן, העלילה עוד מתפתלת ובסוף הדרך הארוכה מגלות רונה ואמה שאין כמו הדברים הפשוטים בחיים ושכל העשירים בעצם מסכנים. הספר בהוצאת כתר.

אחרי שהורדתי את המטען הזה מהלב אני יכולה להתפנות לעניין "מתנת אם", ספרן של לין ובריטני ספירס. בראש ובראשונה אני שמחה לדווח שללא כל צל של ספק לא נעשה כאן שימוש בסופר צללים. הכל ספירס. ממש כמו מילות השיר האלמותי "איים א סלייב פור יו".

"זרועותיו הרזות של טיילר נצצו מזיעה, ושיערו הסמיך היה לח על מצחו. עור מתוח ושזוף ושרירים שהתפתחו בעבודה קשה – לא באיזו מכונה להרמת משקולות במכון כושר אופנתי כמו בטלוויזיה".

בריטני לא איבדה את הקשר עם העם. לא אהיה לא הגיונית אם אנחש שהספירסיות זמזמו את להיטה הקליט של ג'ניפר לופז "איים ריל" בעודן שוזרות את החוט העלילתי, או לחילופין הרהרו בשירה של רחל "רק על עצמי לספר ידעתי".

גיבורת הרומן, הולי פיי, שרה טוב. היא לא מהססת לחשוב שהכי טוב בעולם – אולי חוץ ממריה קרי אותה היא מעריצה בכל ליבה. חלום חייה הוא ללמוד בבית הספר היוקרתי למוזיקה האברטי. אך הכישרון הנדיר לא יכול להרשות לעצמו ללמוד שם. זה נורא יקר. אמא שלה, למרות שהיא אמא מצוינת ומלאת אהבה, היא כולה איזו חד-הורית עם צלקת ענקית על הפנים שלא יכולה להרשות לעצמה אפילו שוקו מהמכונה. אל תשאלו איך אבל הולי מקבלת מלגה מלאה ללימודים. בגלל שהיא ענייה ואין לה כסף לבגדים מה"גאפ" כמו לחברותיה המלייניות לספסל הלימודים היא מפתחת רגשי נחיתות ומתחילה להתכחש לאמה האוהבת. בסוף הדרך הארוכה, אחרי שהיא נהיית סטארית לא נורמלית, מגלות הולי ואמה שאין כמו הדברים הפשוטים בחיים ושכל העשירים בעצם מסכנים. יש גם סוד מסתורי מעברן המשותף שייתגלה ממש שני עמודים לפני סוף הספר.

ואסיים בעוד ציטוט, שגם אם קצת נראה רחוק מהמציאות שבה אנו חיים כיום בישראל, הוא בעצם אוניברסלי וחסר זמן, וכל אחד מאיתנו יכול להרגיש ממש כאילו בריטני מהרהרת בו אישית: "...השתייה, ההתחברות המהירה עם כל מיני בנים, המסיבות. מי שמאושר באמת לא עושה דברים כאלה".