יועבר שרון תהליך פייגליזציה

יותר מדי קל לזלזל ב"ג'וני" שעולה היום בערוץ 2 (חמישי, 21:40), אבל האמת היא שלמרות שמדובר בקומדיית מצבים עדתית שכוללת את כל הבדיחות האפשריות על אותן עדות שצוחקים עליהן תמיד (זאת אומרת, עיראקים ורומנים), יש בה עדיין איזשהו גרעין תיאורטי של עניין מסוים. שהרי בכל זאת מדובר בקומדיה המספרת על ג'וני, מעצב אופנה הומו עיראקי מרמת גן (שמו האמיתי: נאג'י מועלם), שגר באותו בניין עם דוריס, אמו העיראקית הגרושה, השמנה והקמצנית.

יהונתן קוניאק, שגילם בחדות את דמותו הנחשית של מעצב האופנה ההומו ליאון ב"רמת אביב ג'", הוא ג'וני, ואיציק כהן, פליט "בנות פסיה" שלוקח את המושג "טייפקסטינג" אל מחוזות האבסורד (וכתב עם קוניאק את הסדרה), הוא האמא דוריס, שהיא בעצמה גירסה מדויקת של גלדיס, הדמות העיראקית שהפכה את כהן לכוכב בטקסי "אנשי השנה", "מסך הזהב" וכו'. ואם הומו ועיראקית זה לא מספיק, אז יש גם שכנה רומניה בשם פרידה ואת אמא שלה מיצי, זקנה משוגעת שמדברת על עצמה בגוף שלישי זכר ("מיצי רעב, מיצי רוצה לאכול").

לכאורה "ג'וני" היא פח אשפה של הומור עדתי משומש – יש בה בדיחות שאפילו ב"שאול", עוד קומדית מצבים על הכיפאק, מתביישים לספר. אבל הנושא שלה מעניין. אמנם ג'וני הוא דמות סטריאוטיפית של אוחץ' מצוי, אבל הוא פרובינציאליסט עיראקי מרמת גן (כלומר, לא אב טיפוס של הומו תל אביבי מהברנז'ה) שמסתדר יופי עם אם קשת עורף. באחד הקטעים החינניים בסדרה – וכמובן שבחיים הכל יחסי – אומרת דוריס: "אתה פשוט עוד לא פגשת את הבחורה הנכונה", וג'וני עונה לה: "צודקת, פשוט עוד לא פגשתי בחורה עם זין". אפילו ב"וויל וגרייס" לא רואים דברים כאלה.

המפגש בין ג'וני לדוריס; ההתנגשות העצמית בין העיראקיות המסורתית של נאג'י לבין האינטרנציונליות המקבלת בתחת של ג'וני והאופן בו האמא העיראקית המבוגרת הזאת מקבלת בשלווה את נטיותיו המיניות של בנה, הם אולי עדות לנירמול של הנושא ההומואי בטלוויזיה הישראלית. ויותר מזה – בימים בהם סותמים את הפה לכל אחד שהוא לא חבר במסדר הסטרייטי, היהודי, הלאומני והימני של הזרם המרכזי במדינה, הומו עיראקי שמתנהג כמו נקבה היסטרית הוא קוץ בתחת השמן של פואד בן אליעזר, שגם הוא עיראקי אבל בכלל לא הומו.