פתיחת פיות

"המקום הזה רוצה קונצנזוס. לא משנה אם הקונצנזוס ימני או שמאלני. אי אפשר להביע כאן דעה שונה. להיות בעדר, להיות ביחד, לשבת סביב המדורה, זה חלק מהישראליות, לטוב ולרע. עניין סתימת הפיות לא חדש לנו. אתה צריך להיות חלק מהקונצנזוס כדי שיהיה לך קל. פעם הקונצנזוס היה מפא"יניקים, שמאלנים במרכאות, שהם בעצם ימנים במסווה, ימנים עם תפיסת עולם סוציאליסטית, עלק. בכלל, הכל פה עלק. כל המדינה עלק. בשנות החמישים היה הפנקס האדום של ההסתדרות: מי שלא היה לו פנקס אדום, היה לו קשה, הוא היה בחוץ. מאז לא למדנו שום דבר.

"במשך שנים חיינו חיים נוחים בתוך הערים שלנו, צמחנו כלכלית, ורק דבר אחד שכחנו: שכמה קילומטרים מאיתנו יש את השטחים האלה, שבהם חיים מאות אלפי אנשים בתת תנאים, עם ביוב שזורם ברחובות, חיים של דיכוי ומעצרים באמצע הלילה. והתקשורת הישראלית הלכאורה-שמאלנית התעלמה מזה, ומעולם לא טרחה לדווח מה באמת קורה שם, חוץ מקומץ עיתונאים כמו גדעון לוי ועמירה הס מ'הארץ'. אז חיינו את החיים היפים והשקטים שלנו בהדחקה, עד שאנשים שנגמרו להם החיים שם, שכבר לא היה להם מה להפסיד ולא אכפת להם למות, החליטו לעשות מעשה ולקחת חיים של אחרים. אנשים מתפוצצים לנו ברחובות ואנחנו מופתעים, כאילו לא יודעים מאיפה זה בא לנו. אבל זה תמיד היה שם, ורוב האנשים העדיפו לא לדעת. אף אחד לא אוהב לקרוא על הצדדים הלא יפים שלנו, אף אחד לא אוהב להרגיש אשם.

"אנחנו רגע לפני התמוטטות. המלחמה הזאת לא רק גובה מאיתנו קורבנות בנפש של חיילים, אלא גם קורבנות חברתיים, העניים, הזקנים והנכים שימשיכו להיות מקופחים. יש גם הידרדרות כלכלית של כל מעמד הביניים, שהוא החלק הארי במדינה.

"השלטונות מכניסים אותנו לסכיזופרניה קולקטיבית ולמצב של היפנוזה, שמתוכה אנחנו מדקלמים מאנטרות שגויות: 'הצענו להם 98% מהשטח והם לא רצו' ו'אנחנו במלחמה וזה לא זמן למתוח ביקורת'. אבל יש כאלה שרואים את זה אחרת, ואז מאשימים אותם בשנאת ישראל. זה לא נכון, הם לא מגיעים משנאת ישראל ומשנאה עצמית אלא מתובנות אחרות. הם חושבים שנעשות כאן טעויות, ומשתיקים אותם. זה מכניס אנשים למצב בו הם מפחדים להביע את דעתם. את יפה ירקוני שחטו. ממש שחטו אותה, וזה מפחיד".

"כבר התנסינו כאן ברצח על רקע פוליטי, ולא מן הנמנע שהאמן הבא שיביע את עמדתו יירצח על כך, אם הוא יהיה מספיק חשוב. הוא יספוג מכות, מילוליות ופיזיות, ינסו להרוס אותו. זה כבר קורה, ואני חושב שהפוליטיקאים משתמשים בכוח הזה.

"הנזק שנגרם כאן הוא נזק חברתי. אין לנו שום יכולת לבקר את עצמנו. הקולות מהשוליים, הקולות מהצדדים, אלו קולות שחייבים להקשיב להם. הם הביקורת החברתית האמיתית. צריך לתת להם מקום, אפילו אם הם טועים. אסור לדרוש מהאנשים לדבר בצורה אחידה. זה שמיליוני אנשים חושבים בצורה אחידה זה עדיין לא אומר שהם לא טועים".


* אייל שכטר הוא מוזיקאי