אני אעשה לך את זה בלי חשבונית

העובדה שהגורילאז הם להקת אנימציה מעניינת היום בערך כמו התקדימים ההיסטוריים בדמותם של הארצ'יז או ג'וזי והפוסיקאטס. זה נחמד ומשעשע בהופעות (אין ספק שלראות את ארבע הדמויות המצוירות עושות שיגועים בעודן מוקרנות על סדין זה הרבה יותר נחמד מאשר לצפות בלייב בקרחת המתפתחת של דיימון אלברן, שרק מזכירה בכאב את יפי בלוריתו מתחילת הניינטיז), וגם מספק קונספט עקבי ומוצלח לקליפים ולעטיפות הדיסקים שלהם, אבל בפני עצמו זה לא מחזיק. נהפוך הוא – הגימיק רק מכריח את הגורילאז להתאמץ יותר כדי להוכיח את עצמם.

באלבום הבכורה שלהם, שיצא בשנה שעברה, הם בהחלט הוכיחו את עצמם. דן דה אוטומטור, דיימון אלברן והראפרDel Tha Funkee Homosapien (זוכרים את "מיסטאדובלינה"?) חברו יחדיו, הזמינו עוד כמה חברים מרחבי העולם והקשת המוזיקלית לאולפן, ויצרו אלבום שהוא אולי לא הכי אמין למי שמחפש אותנטיות סגנונית הנשמעת להוראת ה-Keeping it real, אך בהחלט אלבום פופ רב-סגנוני מצוין וסופר-כיפי שהניב לא מעט שירים יפים ולהיטים מלהיבים. יופי, אבל כל זה היה בשנה שעברה, וכפי שההופעות שלהם מעידות (בהדרן הם מנגנים עוד פעם את הלהיטים בהיעדר מספיק חומר), הגורילאז עוד לא ממש כתבו/הקליטו הרבה חומר. ועכשיו, במקום להוציא תקליט שני, כפי שהיה יאה וראוי, הם מוציאים מיני אלבום בשם "ג'י-סיידז", שזה כמו בי-סיידז רק ב-ג', שכולל כאמור כמה בי-סיידז, וגם כמה רמיקסים, כמה קטעים נדירים ורצועות בונוס המכילות שני קליפים של הלהקה שודאי יצא לכם כבר לראות אצל גיא פינס.

אין ספק שלהוציא תקליט בי-סיידז מיד אחרי האלבום הראשון זה צעד יומרני שמריח מתאוות בצע או סתם אגו-טריפ, ולא בטוח ש"ג'י-סיידז" של הגורילאז מצדיק את הוצאתו, מהסיבה הפשוטה שהאנשים היחידים שבאמת צריכים אלבום בי-סיידז של להקה שהוציאה רק אלבום אחד הם המעריצים האדוקים שלה, ולהם – יש להניח – כבר יש את מרבית החומר המופיע כאן, מכיוון שהם רכשו את הסינגלים. אולי אלבום רמיקסים שלם היה מצדיק את הרכישה יותר מאשר המיש-מש שהוא "ג'י-סיידז", אבל אנחנו לא כאן כדי לעשות לגורילאז את החשבונות שלהם, אלא כדי לבחון את המוצר המוגמר, וזה בדיוק מה שנעשה.

"ג'י-סיידז" (שנערך במקור עבור הקהל היפני, ואחר כך הופץ גם בכל שאר העולם) נפתח ברמיקס של סולצ'יילד לאחד משני הלהיטים הכי גדולים של הגורילאז, "2000-19", שהופך את השיר ליותר מהיר, יותר דאנסי, יותר קיצי, יותר פאטבוי סלימי אם תרצו. כדי לתאר זאת יותר בדיוק אפשר לומר שבעזרת הרמיקס "2000-19" היה יכול להשתלב בקלות בפתיחה של "הארון של ורוניקה" במקום השיר ההוא של מובי. אחר כך מגיעה גירסה חדשה ל"לטין סימון", בה דיימון אלברן שר במקום איברהים פרר שמופיע בגירסה המקורית, שזה טוב למעריצי דיימון ורע למעריצי בואנה ויסטה קלאב.

החלוקה בין קטעים מוצלחים לקטעים פחות מוצלחים בדיסק היא פחות או יותר שווה, כשהקטעים של הגורילאז עצמם עולים בהרבה על הרמיקסים. בתואר שני הקטעים הגרועים/מיותרים ביותר בדיסק זוכים הרמיקס של ה-Wiseguys ל"2000-19", בו לא נשאר דבר מהמקור מלבד סימפול קטן של קולו של אלברן (או איך שלא קוראים לדמות המצוירת שלו), שהוכנס לקטע האוס ז'אנרי, וולגרי ומשעמם, וגירסת Phy Life Cypher ל"קלינט איסטווד", בה השירה המקורית מומרת בראפ מהיר ועצבני שאני לא יודעת למי הוא מועיל מלבד לאמו של פיי לייף סייפר. לעומת זאת, שלושת השירים הטובים באלבום הם "פאוסט" (קטע אווירתי עם מקצב של אורגן קאסיו, שאחרי שתי דקות וחצי נכנסת אליו שירה ביפנית בחסות מיהו האטורי מצמד הבנות היפניות סיבו מאטו, אליה מצטרף אחר כך גם אלברן), “The Sounder” (קטע היפהופ Fאנקי להפליא באווירה הודית עם ראפ של פיי לייף סייפר ושירה צפצפנית אך צרודה של אלברן, שנשמעת כמו הומלס שמנסה לחקות את פרינס) ו”12D3” (קטע שקט ובלוזי שהיה יכול להשתלב בקלות ב"13" של בלר).

ועכשיו אפשר לומר בבטחה שהגורילאז חלבו את התקליט הראשון שלהם ואת גרורותיו כמה שהם רק יכלו, ואם אין בכוונתם להתפרק נראה שלא תהיה להם ברירה אלא להתחיל לעבוד על אלבום שני!