צחוקים עם המובטל בטיטו

באחת הסצנות בפרק הפתיחה נמצאים יפית סבג האמיתית ושי ויצמן האמיתי בחנות הבגדים האמיתית של אותו שי ויצמן האמיתי במרכז המסחרי האמיתי של דימונה האמיתית ומתכננים את חתונתם האמיתית שבאמת עומדת בפתח:

שי: "מי הם שיעשו עלינו את כל הפוזות האלו בגלל שזה שרית חדד? עוד שנה אף אחד לא יסתכל עליה".
יפית: "לא, כי אתה הבטחת לי ועכשיו זה כבר לא אכפת לי הנסיבות. אתה התחלת עם זה, אתה הלהבת אותי, אמרת שאתה רוצה אמן אורח, בחרנו בשרית חדד, ועכשיו אתה מתחרט. אי אפשר להתחרט".
שי: "אז יש עוד, רק את נתפסת בשרית חדד. מה עם חיים משה? מה רע באייל גולן? רק שרית חדד?".
יפית: "מה פתאום, לא רוצה. אייל גולן בכלל אין סיכוי. כי ככה".
שי: "את לא זוכרת בחתונה של זאב, איזה שמח עשה חיים משה?".
יפית: "סליחה, הוא ייבש. שעה וחצי ואנשים כבר הלכו הביתה".
שי: "מה יש, תאמיני לי שזה אחד שכולם אוהבים".
יפית: "אז אני, או שרית חדד או כלום!".

ניתן לצפות שהדוקו-דרמה החדשה "דימונאים" תזכה לנתח רייטינג נאה. אין דרך אחרת לומר זאת - הבמאית ניצה גונן וערוץ 2 הביאו אותה בשיחוק עם סדרה בת שישה פרקים קצרים שיש בה כל מה שהעין הצופה במסך הקטן מבקשת: אנשים "אמיתיים" שפועלים בתוך חייהם "האמיתיים" בעיר דימונה "האמיתית", קרי, חיבור קלאסי בין סיפוק יצר המציצנות של הריל טי.וי וקתרזיס סבוני של דרמה ישראלית.

ואכן יש בה הכל: הנה אילנית לוגסי, אם חד הורית שחרף נטל גידול בנה הפעוט מוצאת זמן לארגן מרי מקומי נגד ראש העיר המושחת שמפלה לרעה את השכונה שלה. והנה שוקי סקורי, מובטל עגמומי שחוזר לחבוש את ספסל הלימודים בהמלצת לשכת העבודה. והנה גם משפחת בן חמו שמהרהרת באפשרות לנטוש את דימונה, וכמובן שרון מויאל, הספר המקומי הצעיר, שידו, פיו ואוזנו בכל ענייני העיירה. הסטריאוטיפ של הסטריאוטיפ.

הדעת גורסת כי "דימונאים" מבקשת להוות מעין תשליל של "הבורגנים". פה מדובר בתיעוד של מאבק אמיתי על הישרדות כלכלית, שם יצרו יש מאין מאבק בדיוני על הישרדות רגשית. פה מדובר בחוויה "אותנטית", שם האותנטיות מסתכמת בהפוך עם סוכר חום. בפועל הגבולות מיטשטשים מהר מאוד - גם בעין בלתי מזוינת קשה שלא להבחין בהתרחשויות שלמות שמבוימות מתחילתן ועד סופן, ובקרעי עלילה שנהגו לטובת יצירת רצף סיפורי ושלסרוגין מדמיעים עיניים ומותחים שפתיים.

על פי הדיווחים מהשטח קיים סיכוי לא קטן שזו אחת ההפקות הישראליות האחרונות שייראו בטלוויזיה בשנים הקרובות, כך שבמחשבה שנייה אולי אין טעם לפתוח בהתקרצצות מקצועית. חשוב יותר שהצופה "הבורגני" שמתענג על פיליטון "שרית חדד או חיים משה" כעל שלל קאלט, יבין שניצה גונן אינה יכולה להיתמם - היא עושה טלוויזיה בידורית, טלוויזיה שיש בה הכל מלבד חשיבות חברתית ותודעתית. "דימונאים" מייצרת גיבורים של רגע כפי שמתחייב בתרבות שהערוץ השני מפיץ. אנשים שהמסר בסיפורם רוצה לשכנע שהישועה לחייהם הצחיחים בעיר הצחיחה נמצאת בתוכם. זה בולשיט. יותר משדימונה זקוקה לסדרות כמו "דימונאים" היא זקוקה לכסף שהושקע בסדרה בשביל לספק תעסוקה לבני הנוער שחיים בקרבה. אבל לניצה גונן חשוב מאוד לספר שמי שמופקדת בסופו של דבר על עשיית השמח בחתונה היא דווקא זהבה בן.


* "דימונאים" משודרת בערוץ 2 בימי שלישי ב-22:38