אני המצאתי אותך ואני אקבור אותך

לפני איזה שבוע דנה קסלר החמודה כתבה כאן שסצינת האלקטרו הגרמנית כבר הספיקה לצאת מהתחת וכמה אנשים שהגיבו פה ושם לקטע שלה התחילו להתבכיין שמי היא שתחליט ותגיד ומה היא יודעת ולמה מי היא ושתפסיק להעתיק ממגזינים. ומכיוון שגם אני, בשורות הבאות, רוצה בין השאר להכריז על עוד משהו שיצא מהתחת, רציתי להבהיר איזו סוגיה – זה כיף להגיד שסצנת האלקטרו מתה וזה עוד יותר כיף להגיד שהיא חיה. זה הסבבה בלכתוב ולהתעסק בפופ – אתה יכול להגיד ככה ואתה יכול להגיד ככה, אתה יכול להמליך ואתה יכול להוריד, אתה יכול להגיד זה "פאסה קומפוזה" וזה "חם כמו הירכיים של לימור לבנת", אפשר ואף רצוי למעוך טרנדים כמו שאפשר ואף רצוי לחפש אותם בנרות; זה לא אומר דבר על ה"איכות" המוזיקלית (מה זה כאן, "דארק סייד אוף דה מון"?), זה פשוט מדבר על הצורך במבנה תרבותי דינמי – אח"כ יהיו פרטים בודדים שישארו בעוד שאחרים יעלמו כאילו אף פעם לא תפסו מהם. והעיקר לא להיעלב ולקחת את הדברים יותר מדי קשה וברצינות. מה אתם רוצים להיות, דוד לוי? אני יודע שלא. ובגלל זה אני כותב לכם על "As Heard on Radio Soulwax Pt. 2", הדיסק של 2Many Dj`s (סטפן ודייוויד, צמד די.ג'ייז בלגים).

הדיסק הזה – על טהרת הבוטלגיזציה – מגיע בעיתוי מעניין: הוא יוצא בדיוק כשתעשיית הבוטלגים הבריטית הספיקה כבר לצאת לגמרי מהתחת (!), אחרי שבכל חור בעולם אתה שומע את הטראקים האלה שמשלבים בין נירוונה לטי.אל.סי למדונה לפט בוי סלים לאני לא יודע מה (בקרוב בחתונות וגלגל"צ), יציאה מהתחת המעידה יותר מכל על מעבר מובהק מאקט מוזיקלי חתרני, שובב, בלתי צפוי ופיראטי באופן בו הוא נוטל ומתיך קטעים שונים זה בזה ללא רשות ממסדית, לאקט שמשחזר את עצמו לכדי בדיחה פנימית לא טריה – קטע אחד כזה, מקסימום חמישה, גג עשרה וחנקנו על כל העסק. הכוח של הבוטלגים האלה הוא בזמניות שלהם – הם רעיון חצוף, די גימיקי, שזמן החיים שלו הוא קצרצר מהגדרתו. כל מה שמעבר, אלה כבר עודפים של כל מיני טרמפיסטים.

וזה עוד אחרי שריצ'רד אקס, הדמות הכי מרכזית בסצינת הבוטלגים והאיש שעומד מאחורי "גירלס און טופ" (עם הבוטלג המרגש מכולם, שמאחד באופן מדליק בין ויטני יוסטון לקרפטוורק), קיבל גישה חופשית וחוקית לכל הקטלוג של "וירג'ין", כדי שיעשה עימו ככל העולה על רוחו, בצעד הממסד סופית את כל הז'אנר הזה (אם אפשר לקרוא לו ז'אנר) ושמכיר בכוח המסחרי שלו; וגם אחרי שאותו אקס הוציא בימים אלה, עם הרכב הבנות השוגאבייבס, את להיט הטופ אוף דה פופס המעולה “Freak Like Me” (עם הסימפול של גארי ניומן).

ובמעבר הזה, בין מה שהוא ראשוני וטרי למשהו הרבה פחות טרי והרבה יותר לא טרי, יוצא עכשיו דיסק המיקס של הצמד הבלגי הזה (שקיבל רישיון, וזאת עוד עדות למיסוד, לשימוש בכל הקטעים המקוריים), והוא מכיל כמות נכבדת של בוטלגים מבוטלגים שונים שעשו השניים בעצמם וגם אנשים אחרים. יש בו ארבעים ושישה קטעים המטפסים ומשתלבים האחד בשני באופן שמשכיח ממך שבעצם נמאס לך מכל הבוטלגים השחוקים האלה – אמרסון, לייק אנד פאלמר בשילוב הבייסמנט ג'אקס, הסטוג'ס עם סולט אנד פאפה, דולי פרטון ורויקסופ, פיצ'ז, ולווט אנדרגראונד, ליל' לואיס, ניו אורדר, גארבג', טן סי.סי, דסטניז צ'יילד, פליקס דה האוסקט ועוד. בקיצור, אקלקטיקה שמקלקטיקה. אבל במיקס מעודן, מהודק, מדויק, הגיוני ומשעשע, שכמעט תמיד מעיד על טעם מעולה בכל המוזיקות האפשריות וממצה בצורה המכובדת ביותר את כל האפשרויות היצירתיות הטמונות בנטילה ובערבוב משולח רסן של קטעים שלא שייכים לך. ואם למעלה כתוב שכל זה יצא כבר מהתחת, אז כאן למטה אפשר לציין שאולי עדיין מוקדם לקבוע זאת.