דנקנר: "חברים יש רק באגד"

הנה עוד אלבום של הסיקסטיזאית המתקמבקת תדיר, שהפעם נעזרת בשיתופי פעולה אימתניים עם חבורה של אינדיבידואלים רציניים. לא מדובר בכמה דואטים זניחים, הכוונה היא לסחוף הנה את גדודי המעריצים הנאמנים ביותר. וכשבק, בילי קורגן, פאלפ ובלר נותנים יד למריאן פייתפול, זה חייב להספיק למכירות קצת יותר טובות מהממוצע, ולביקורות הרבה יותר טובות.

שיתוף הפעולה עם בק, המשמעותי ביותר ב"Kissin Time" (הליקון), נפתח ב"סקס עם זרים", סוג של טראק פתיחה מחורבש עם הצהרת זיקפה הפקתית, שמתלהטת לקראת השיר השני, "שיר העונג", שהוא האחרון שאני משום מה מתרגם, ושמציע שיתוף פעולה עם אטיין דהו ולס ולנטינס. "Like Being Born”, השיר השני עם בק והחבר'ה שלו, שובר במפגיע את האווירה הסטרילית ונשמע כאילו יצא ישר מהסשנים של Mutations, אלבום האלבומים של בקי, אתנחתא של איכות שקטה.

בהמשך, המרמז על אמצע האלבום, מתבצעת היתקלות עם שני שירים די טובים שכתב קורגן, שמשמרים את הפיל הפחות מבולגן ובעיקר מעידים על היכולת הגבוהה של בילי, שלפי מה שהולך פה היה יכול לארגן ליוריתמיקס בקלות כמה להיטים עצבניים. מצחיק, כי לפני שלא הספקת להגיד אנני לנוקס, בשיר הבא כבר מככב לו שיתופון פעולה עם דייב סטיוארט, שזוכה לתואר המביך בדיסק (מעין בלדה על ניקו שלא שווה להתעכב עליה).

השיר עם פאלפ ממש כיפי, וגם מקפיץ בדרכו המסוימת, למרות שאני יכול לדמיין אנשים שלא חושבים ככה. אחר כך בק והחבר'ה עוזרים לפיית'פול לפרק את "Nobodys fault" הקלאסי מאותו Mutations, ואז בא השיר עם בלר, שהוא בכלל ממש מעולה ומהווה סיום ראוי לדיסק המקושקש הזה, שאמנם מתויג כמריאן פייתפול, אבל בעצם מיועד לכל אלה שקונים דיסקים בשביל טראק או שניים עם כוכב הפופ האהוב עליהם.