הסדרה הדוקומנטרית "הנשים של היטלר", שמשודרת מהשבוע בערוץ 8, שמה לה למטרה לאורך ששת פרקיה לשרטט שישה פורטרטים מקיפים ככל האפשר - כל המגבלות הכרוכות בדבר ברורות - של שש נשים שעמדו לצדו של היטלר או שיחקו איזשהו תפקיד מכריע במפלגה הנאצית. גיבורות הסדרה הן אווה בראון, מגדה גבלס, לני ריפנשטאל, ויניפרד ואגנר, זארה לינדר ומרלן דיטריך.
קשה לדבר על הנשים שאהבו את היטלר או תמכו בו, והקושי ניכר במיוחד לאור העובדה שהסדרה הופקה על ידי הטלוויזיה הגרמנית. הצורך בהבעת עמדה ברורה ובלתי מתחמקת, בעולם בו האובייקטיביות-כביכול של היוצר הדוקומנטרי פשטה מזמן את הרגל, גוברת כשמדובר בנושא כל כך בעייתי. אומרים שבאהבה ובמלחמה אין חוקים, ועל הקלישאה הזאת בונים יוצרי הסדרה את ההיגיון המעוות שעמד מאחורי יחסן של אותן נשים פנאטיות לפיהרר.
אם תמונות ההמון האקסטטי עם העיניים הבורקות, שכמו לקוחות מסרט המתעד את הגעתם של הביטלס לארצות הברית, הן אלה שמספרות לנו על הכריזמה ההיטלראית וכוח ההשפעה הבלתי נתפס שהיה לו על העם שלו, אזי הסדרה הזאת באה להראות שאותה השפעה מאגית היתה להיטלר גם על נשים. אחרת באמת שאי אפשר להסביר איך נשים נאות ומצודדות מצאו איזשהו סקס-אפיל בשפם המכוערצ'יק של הבחור.
מריה רייטר, אחת מאהובותיו לפני שעלה לשלטון, רצתה להתאבד בגללו, אך הוריה מנעו זאת. כמה שנים מאוחר יותר התאבדה בדירתו גלי ראובל - אחייניתו שהיתה אף היא מאהבת שלו. וזה עוד בכלל לפני שהתחיל הרומן המתמשך שלו עם אווה בראון (שניסתה גם היא להתאבד פעמיים בגללו, עד שלבסוף התאבדה בהצלחה ביחד איתו), לפני שהיטלר נהיה מנהיג האומה, לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה, ולפני שהגענו לגיבורות הסדרה.
הטענה הבסיסית שעומדת מאחורי "הנשים של היטלר" היא שיהירותו של העריץ לא הרשתה לו שאשה תעמוד לצדו. הוא הסתיר את יחסיו עם אווה בראון, כמו כוכב להקת בנים בן זמננו, כדי לאפשר לנשות גרמניה לפנטז שבאופן תיאורטי הוא בר השגה. ואילו הנשים שבכל זאת עמדו לצדו, באדיקות פנאטית ואובססיבית, עשו זאת באותה מידה של חוסר רציונליות המאפיינת כל סוג של הערצה עיוורת.
בפרק הראשון אנחנו נתקלים באווה בראון - אותה מתארת הסדרה כבחורה שטחית שכל מה שמעניין אותה זה בגדים (משמעות האנשלוס מבחינתה היתה הרחבת אופציות השופינג) וכקורבן תמים ליחס הקר והמזלזל שקיבלה לאורך השנים מאהוב לבה. בפרק השני, לעומת זאת, אנחנו פוגשים את מגדה גבלס, אשתו של הדמגוג הראשי של היטלר, שדווקא היתה אשה אמביציוזית שמאוד רצתה תפקיד ציבורי, אך נאלצה להסתפק בסופו של דבר בתפקיד ייצוגי כאם האומה והאשה המושלמת של הרייך השלישי. שתיהן, כמובן, הלכו אחרי היטלר בלויאליות גמורה עד הסוף המר: בראון התאבדה יחד עם היטלר בבונקר לאחר שהוא סוף-סוף הגשים את חלומה ונשא אותה לאשה, ואילו מגדה גבלס רצחה את ששת ילדיה והתאבדה יחד עם בעלה.
למרות שהיחס של הסדרה הוא שונה לכל אשה ואשה בגלריית הנשים של היטלר, המשותף להן - לפחות על פי שני הפרקים הראשונים שראיתי - הוא חוסר היכולת או חוסר הרצון לעמוד בפני קסמיו המניפולטיביים של הפיהרר, ולגבי זה היחס של היוצרים אינו משתמע לשני פנים. כמו כל דבר אחר, גם הנשים שלצדו היו כלי שרת בידו של היטלר כך מבהיר הקריין חמור הסבר בעל הטון האובר-דרמטי, ובכך שופך מעט מאוד אור על הצד האנושי שמאחורי זוועות ההיסטוריה.
הסדרה אמנם חושפת תמונות ארכיון נדירות ומרתקות (אינספור שוטים מקסימים של אווה בראון בבגד ים משתכשכת במים, למשל), לא מעט פיקנטריה רכילותית (למה נמשכה מגדה גבלס לחיים ארלוזורוב, האקס המיתולוגי שלה?) וספקולציות חטטניות בנוסח פרשת מוניקה לוינסקי לגבי שאלת אונו של היטלר (חדרניות חטטניות בנות מאה משחזרות אם הן ראו או לא ראו כתמי זרע על סדיניה של העלמה בראון), אבל בין הקריינות החד-צדדית לראיונות המגומגמים עם הנהג של/המזכירה של/המרכזן של/האחיינית של, שנעוריהם התפוגגו ביחד עם נפילת הרייך השלישי, קשה לומר שאנחנו מקבלים איזושהי תמונה ריאליסטית או ניתנת לקליטה של מה באמת הלך שם. מצד שני, אולי כמו כל שאר הדברים שקשורים להיטלר, אולי גם יחסיו עם נשים הם עוד חלק בפאזל הלא-שפוי הזה שאנחנו פשוט לא בנויים לתפוס.
* "הנשים של היטלר" משודרת בערוץ 8 בימי שלישי בשעה 20:00
הפאם והשפם
7.5.2002 / 10:55