ראש בוטן

לכבוד שובו למסכים של בלייד, הקוטל השחור העשוי ללא חת, כונסה פגישת פסגה בין אושיות היפ הופ לאושיות אלקטרוניקה, כדי ליצור פסקול שיהלום את האירוע הקולנועי. אי לכך חברו להם איב עם פאטבוי סלים ועם בייסמנט ג'אקס, אייס קיוב עם אוקנפולד, הרוטס עם בי.טי, מיסטיקל עם מובי, רדמן עם הגורילאז, באבא ספראקס עם קריסטל מתוד, מוס דף עם מאסיב אטאק, פאביולוס וג'אדקיס עם דני סייבר, באסטה ריימס וסילק דה שוקר עם דאב פיסטולז, טרינה ורה דיגה עם גרוב ארמדה וסייפרס היל עם רוני סייז, שחבר גם לווליום טן. מפוצץ ללא ספק מבחינת הנפנוף בשמות, רק שהתוצאה מדיפה ברובה ריח חזק של חלטורה, לפחות מהחלק האלקטרוני בחבילה.

אם חשבתם שתקבלו עוד מוצר מגניב מבית בייסמנט ג'אקס, תתאכזבו לגלות סאונדים שנשמעים כמו שיירים מהעבודה על "רוטי" (אלבומם האחרון והמשובח), והקשקושים של איב על גבי עבודת המכונות המינימליסטית והמשומשת לא משפרות את המצב. לא שהקשקושים שלה עובדים טוב יותר על רקע צליליו הכאילו גרוביים והמשומשים לא פחות של פאטבוי סלים. אבל אלה משקיענים לעומת גרוב ארמדה והגורילאז, שלא התביישו לנצנץ בגדול ופשוט הלבישו את הראפרים על סאונדים שלא תתקשו לזהות, כאלה שכבר עשו את מלאכתם נאמנה פעם אחת, ומשום מה הוחלט למחזר אותם בלי שהתוצאות יצדיקו את זה. מובי? הוא כנראה היה עסוק מדי במציאת סלבז לקליפ של ”Wer’e all made of stars”, מיסטיקל, הפרטנר שלו, יכול לפחות להתגאות בתרומה שלו לפסקול הסרט הראשון. החיבור בין רוני סייז לסייפרס היל מספק בהחלט מצע עשיר לדיון על כמות הגראס שנצרכה במהלך ההתקשרות בין שני הצדדים שמעולם לא הסתירו את מסטוליותם אך באותה החלטיות לא מותיר שום רישום מוזיקלי, ובמילים אחרות: סתמי. הקטע השני של סייז נשמע מוכר מדי, והמנטרה “I was raised in the hood" לא מרעננת את הרקע המוזיקלי אלא רק הופכת את כל העסק מנג'ס. גם במקרה של בי.טי מדובר באכזבה, אבל מסיבה קצת שונה. הקטע עם הרוטס לא עובר כי, מה לעשות, האלמנטים הטראנסאוויים ממש לא מסתדרים עם ראפ - סוג של התנגשות לא נעימה שלא נראה שגם הפקה מושקעת יותר היתה מגשרת עליה.

דאב פיסטולז, דני סייבר וקריסטל מתוד מגישים קטעים לא מדהימים אך ראויים; אוקנפולד שב ומוכיח את מקצוענותו - הוא מתחבר מצוין לאייס טי וחתום על הקטע הכי מעורר באלבום; אבל הכבוד הגדול הולך למאסיב אטאק, וזו מחמאה שיוצאת מפיה של מעריצה מאוד קטנה של ההרכב. החיבור בין אנשי האווירה מבריסטול למוס דף הביא לקטע מדויק ואפלולי, שמתנשא בכמה רמות מעל חבריו לאלבום. נראה שהנוסחה של פסקול הסרט הראשון היתה מוצלחת הרבה יותר – לא רק קטעים חדשים (כביכול) והפרדה כמעט מוחלטת בין עבודת היפ הופ לעבודת אלקטרוניקה. כשלרגע לא נשמרה ההפרדה היתה התוצאה טרק פצצה של רוג'ר סאנצ'ז על המכונות וסולסאן על המיקרופונים, ובשמו הרשמי “Wrek the discotek". משום מה הוחלט בסיבוב השני לוותר על הנוסחה שהוכיחה את עצמה וללכת על מפגש פסגה מפוקפק. אם היו מתייעצים איתנו, אנשי המזרח התיכון, היינו מספרים שמפגשי פסגה גורלם, כמעט תמיד, להיכשל.