פתיחת פיות

"קראתי עכשיו בעיתון שתוכנית הלילה של גבי גזית הושתקה ואולי תרד בגלל שהיא שמאלנית מדי. אז אומרים טוב, זה לא כל כך נורא, זה לא מה שזה נראה, יש עוד צדדים. אבל יותר ויותר נראה שיש כאן הרמת ראש דרקונית של כל מיני גורמים שהיו חבויים קודם. יש תחושה שקולות חשוכים, קולות שקוראים לסתימת פיות ולחוסר אפשרות להביע ביקורת על הממשלה או על גורמים ממסדיים אחרים, מרימים ראש ומשתלטים. בינתיים מצדיקים ומרוממים את הגורמים האלה בתירוץ שהכל 'בשם המצב'.

"איך יכול להיות שתוכנית טלוויזיה של חצי שעה מוצאת את עצמה בבעיה? התוכנית של גבי גזית היא תוכנית קטנטנה ורצינית, אחת הפינות היחידות שעוד נותרו לאנשים לדבר, וגם אותם רוצים להשתיק. זה בלתי נתפס. הכסות נעלמה. הבושה פסה מהעולם. עד עכשיו היו מתרצים הורדת תוכנית כזאת ב'רייטינג נמוך', 'רמה נמוכה' או 'בעיות תקציב' (אבל הרייטינג שלה רק עולה, היא שוברת שיאים במשבצת השידור שלה והפקתה זולה). היום כבר לא מתביישים לומר ישירות בלי לטייח – זה בגלל שהתוכנית פוליטית מדי. מה זה פוליטית מדי? פוליטי זה החיים. לומר 'זה פוליטי מדי' זה כמו לומר 'זה חי מדי'. בעצם הרשות השנייה אומרת כאן – 'קאט'. לא לדבר. תשתקו. אם מקלפים את המעטפות של שמאל וימין, זה עניין תרבותי במלוא מובן המילה. זו לא רק סתימת פיות מבחינה פוליטית אלא סתימת פיות במובן הרחב, של עצם הקיום כאן.

"מצד אחד, יוצרי הקולנוע והטלוויזיה, אנשים שהיו רגילים מעצם עיסוקם ומקצועם בתקשורת ובאמנות להביע דעה – נתקפים בהלם ובאלם. הם לא מגיבים מספיק. מצד שני, גם הבמה שניתנת להם להגיב הולכת ומצטמצמת. במקביל למצב הפוליטי והכלכלי הגרוע של המדינה, כל תעשיית הקולנוע והטלוויזיה במצב חירום. אם זה ימשיך ככה, העתיד נראה קטסטרופלי. סרטים ותוכניות נעצרים, לאנשים שיש להם משפחות אין פרנסה. החל מבמאים ותיקים ועד למי שסיים עכשיו בית ספר – לכולם יש סיבה לדאוג. בכלל, המצב הכלכלי והחברתי בארץ הוא קטסטרופה, אבל התקשורת מצניעה את זה כרגע בגלל המצב המדיני.

"יש כאן ניסיון להשתיק כל דבר שחורג מתרבות ההמונים הטריוויאלית, מבידור ומאסקפיזם. הרצון לספק רק בידור להמונים - זה מזכיר תקופות חשוכות בהיסטוריה. אני מקבל תחושה של קונצנזוס מכל השידורים שאני רואה בחודשים האחרונים. אני לא חושב שמישהו יושב למעלה ומחליט על יישור קו, זה טרנד שהוא תסמונת של מה שעבר על המדינה בשנה האחרונה.

"מה שמפריע לי, ואני מאשים בזה את כולם כולל את עצמי, זה שעל המסך יש חוסר נוכחות של תכנים שמנסים להתמודד עם המצב, מבחינה תרבותית. במשך יותר מדי שנים אנחנו רואים בטלוויזיה בעיקר שעשועונים, דרמות שעוסקות במשולש השינקינאי-צפוני, שבורחות מהבעיות החברתיות. מין כמיהה להיות כמו כל העמים. אין כמעט התייחסות למצוקות של אנשים מחוץ למרכז. משום מה, למקבלי ההחלטות נדמה שזה מה שהעם רוצה לראות, בידור, כי הוא לא יכול יותר. התפתחה מין אידיאולוגיה – לא לתת לחיים להשפיע על היצירה, ליצור דברים 'נורמליים', של חיי היומיום, שיהיו רלוונטיים לכל מקום אחר בעולם, כאילו אנחנו בניו יורק. אני טוען נגד הגישה הזאת. יצירה חשובה חיה ומגיבה למהלכים חברתיים ופוליטיים בראייה מורכבת ועמוקה, לא כמו תגובה בעיתון. אומרים שהדברים מחלחלים ושזה לוקח זמן. זה נכון, אבל העניין הוא שכרגע – באמת אין שום דבר.

"עד עכשיו, היוצרים, כמו כולם, היו בתקופה של אובדן חושים. עכשיו יש התאוששות, ואחת הסיבות היא הצורך שלהם להילחם על קיומם ועל מטה לחמם. זה מאבק לא פחות חריף ממאבק פועלי 'אתא' או 'כיתן'. בסופו של דבר, נראה שיש חיבור בין מצוקת הכיס למצוקת הביטוי. דרך המאבקים האינטרסנטיים של הקיום, מחלחל גם הצורך להילחם מלחמות יותר רחבות. פועל שיוצא למאבק כדי שלא יסגרו לו את המפעל, בין אם המאבק מצליח או לא, אחריו הוא כבר לא יהיה אותו אדם מבחינת המודעות החברתית והפוליטית שלו. אני מקווה שמעבר להישגים הנקודתיים יהיה לזה המשך והשלכה לגבי היצירה, שתהפוך ליותר רלוונטית.

"האמירה הנגדית, שכשהשמאל היה בשלטון הושתקו אנשי ימין, היא שחוקה ולא נכונה. אנשי ימין מגיבים בלי הרף בצד הפוליטי. בצד היצירתי, וזה עניין עובדתי, אין הרבה כוחות ימין . יש הרבה יותר אנשי ספרות, קולנוע, אמנות ומוזיקה ששייכים למחנה השמאלי, לכן שומעים אותם יותר בתקשורת. מה שמפחיד אותי אלו השמאלנים 'החוזרים בתשובה' שאומרים 'טעינו, מלחמה תפתור את העניין, צריך להיכנס בהם'. זו לא שאלה של ימין או שמאל פוליטי, אלא של אם אתה הומניסט או לא, אם אתה מכבד את חיי האדם כערך. אדם לא יכול, בגלל מצב קיצוני ככל שיהיה, לנטוש ערכים הומניסטיים ועמדות מוסריות. כל אדם זכאי וחיוני שיבחן את דעותיו בכל רגע נתון ולא יתבצר בעמדות, אבל אם הגישה שלך היתה הומניסטית ופתוחה, ולא משנה אם אתה ימני או שמאלני בדעותיך הפוליטיות, לא תאפשר למצב קיצוני לגרום לך לנטוש את עמדתך המוסרית. כמו שלא תהפוך לגנב בגלל מצוקה כלכלית. כמה מחברי הטובים ביותר הם ימניים, וכל זמן שהם שומרים על נורמה של התייחסות מכובדת ואנושית לאנשים אחרים, אין שום בעיה בתקשורת בינינו. מצד שני, אם הם לא היו הומניסטים מלכתחילה, אולי לא היינו חברים. אבל דברים כאלה עומדים לבדיקה כל יום".


* ערן ריקליס הוא במאי קולנוע וטלוויזיה