יש הרבה דברים שרון מיברג מתמצא בהם. הוא מכיר את דילן, ואת ניל יאנג, ואת רוי אורביסון המנוח. הוא מכיר את רומן המופת "יונה בודדה", את הביוגרפיה של ארנסט המינגווי, ואת כל סרטיו של ג'ון ווין. עיון חפפני בכתבתו על יונתן גפן מגלה שמיברג מכיר לפרטיו גם את תסביך המגלומניה של אחד, יגאל שוורץ, ושהוא אף זועם עליו מאוד משום שלא החזיר לו ספר שהלווה לו, או משהו מעין זה. יש אנשים רבים שהתכתבות כזאת מעל דפי העיתון עם אלמוני בשם שוורץ (?) מביכה אותם. אני לא אחת מהן. ברבות השנים למדתי לחבב את פנקסנות הזעם המפורטת והדקדקנית של האיש, ולהתמכר לצחנתה הנעימה. לקרוא את מיברג זה כמו לרחרח נוד שזה עתה שחררת מתחת לשמיכת הפוך שלך. אתה שונא את עצמך על זה, אבל אתה בכל זאת נהנה מהסירחון המוכר והמנחם.
וכעת, אחרי שהבהרנו למיברג ולשאר קוראי וואלה! שאני כתבת ביבים וולגרית, ומיגרנו כל סיכוי שהאריה מ"מעריב" ישגר כאפה גדולה ומושחזת היטב למחוץ אותי כיבחוש, נוכל להתרווח ולהגיד את מה שעל ליבנו באמת. כשרון מיברג אינו כותב מאמר על כל מיני צימרמנים מהסבנטיז, האיש הוא, כנראה, סוג של בור. אחרת איך תסבירו את מאמר האיוולת שכתב השבוע במוסף "היום" של מעריב?
תחת הכותרת "בורדלו בחאקי" שטח מיברג את התנגדותו להחלטת צה"ל לחלק לכל חיילת את
גלולת "הבוקר שאחרי"; החלטה שאותה הוא מגנה הן כ"ליקוי מאורות מוסרי" והן בדימוי הנוקב "בלבול מקומם בין אמסטרדם למחנה 80". שכן לא איש מעודכן כמיברג יטעה באבחון מאורות החטאים שלו. אמסטרדם, כידוע לכולנו, היא עדיין סדום ועמורה שוקקת, קן שרצים תוסס של מכוני פורנו וחלונות אדומים. אך טעות היתה בידנו כשחשבנו שהאיש עדיין חי בסבנטיז. אמסטרדם! שוו בנפשכם, אפילו צבי לידסקי לא היה מתאר את זה טוב יותר.
על שום מה נראית ההחלטה על חלוקת הגלולה הזאת כמתירנית ופרוצה לעיניו של העיתונאי החד הזה? חלילה לנו מלטעות בו בשמרנות. שכן מיברג טוען שהנחת העבודה של צ"הל שחייליו מקיימים יחסי מין היא "ריאלית, עניינית ומפוכחת", שזה, במיברגית מדוברת, אומר שהיא כנראה אחלה של אבחנה. כעת, משהובהר לכולם שרון האדום מודע לקיומם של זיונים בבסיסי צה"ל, הוא מתפנה להסביר לנו בכל זאת מה עורר את חרונו. ההחלטה הזאת, לדעתו, היא "עידוד מטעם חיל חינוך להרבות ביחסי מין" ואף "הזמנה למשגל צה"לי לא נסוג". זאת, בניגוד לאמצעי המקובל עליו, הקונדום, שהוא, כידוע לכל, מין מחיצת ניילון שלעולם, אבל לעולם, לא פולטים זרע לתוכה.
מסתבר שמיברג מאמין שהגלולה של היום שאחרי תמנע מחיילות להשתמש בקונדום, שכולנו, ישנים על כתם רטוב או לא, מן הסתם מסכימים שהוא האמצעי המוצלח ביותר למניעת הידבקות באיידס. או כדבריו "הכנסת הגלולה כאופציה שימושית היא בעיקר פיתוי עצום להימנע משימוש בקונדום". על שום מה ולמה החליט מיברג שכך הוא הדבר? משום שבנעוריו, בסן פרנסיסקו, בין זכייה באוסקר ושמיעת תקליטיו של ג'וני קאש, הספיק הענק הרוחני הזה להיות אשה.
כאשה לשעבר, מזוקנת אך עסיסית וכבדת אחוריים, יודע מיברג היטב עד כמה קל לנו, הגרופיות הפותות של האלפיים, להימנע משימוש בקונדום. "עם הגלולה המופלאה השוכנת לבטח בתיקה של כל חיילת", מבארת רונית, "ייקל על שניים המחלקים מיטה בהיאחזות להתפתות בשכנוע הדדי לוותר על הגנת הקונדום כשהם סומכים על הגלולה שתפתור אותם מכאב הראש של הריון בלתי רצוי". לטובת אלו שעדיין מדשדשים אי שם בחלקו הראשון של המשפט, הרשו לי לתרגם: מיברג סבור שהגלולה של הבוקר שאחרי היא מין גלולת פלא כזאת, שבחורות מחליקות לפיהן כמו טריפים, ללא מורא ומשוא פנים. יתר על כן, הוא חושב שדי בקיומה של הגלולה הזאת כדי לשכנע חיילות פותות לקיים סקס ללא אמצעי הגנה, בעודן חולקות את יצועיהן הפסיכדליים עם כל מיני אליפלטים יפי בלורית בהיאחזות.
כאשה בפועל, אמנם לא כזאת ששומעת קרוסבי סטילס ונאש, הרשו לי להתקוטט מעט עם אבחנותיו הגינקולוגיות של רון. הקונדום, אמצעי אהוב וחינוכי ככל שיהיה, נוטה להיקרע בעת המשגל. לא חיילת אחת ולא שתיים נכנסו להריון בשל קונדום פצוע, שהגיר את דמעותיו החלביות לתוככי צוואר רחמן הצעיר והגמיש. את המשפט הזה, שנכתב כמחווה לא מוצלחת למאסטר עצמו, אני מבקשת מכם למחוק מהרזומה שלי. מה שבטוח, קונדומים אכן נקרעים. יכול מיברג להתפייט עד מחר על בתו, שאילו היתה בצבא לא היה שמח לגייס אותה למה שהוא מכנה "בורדלו ענקי בחאקי". גם אני יכולה לברוא בנות דמיוניות בצבא, ואני יכולה להבטיח לכם שלו היה הקונדום שלהן נקרע, הייתי שמחה מאוד שצה"ל סיפק להן אמצעי הגנה נוסף מהריון. אני מודה, חינני יותר להשתלח בצה"ל ואף לכנות אותו בשם האנין "בורדלו בחאקי", אבל אני, שמעדיפה בהרבה את ההטייה ההמונית "בורדל", שמחה מאוד על הצעד היפה שעשה לקראתנו המוסד. נסה אתה, רון יקר, לבקש מהמפקד שלך רגילה כדי ללכת לשאוב את העובר שלך בבית חולים ממשלתי. נסה אתה להסביר לו ש"כן, השתמשנו בקונדום, אבל הוא נקרע ,המפקד!". בטוחתני שתעדיף בהרבה להכין עוד אלף כוסות אספרסו לדנקנר, שגם הנאמנות שלו, בוודאי גילית, יכולה להיקרע בכל עת.
אשר לגלולה של הבוקר שאחרי, הרשה לי להרגיע אותך. נטילת הגלולה היא חוויה לא נעימה בעליל, מלווה בכאבי בטן, בבחילות איומות ובסחרחורות. וחוץ מזה, גם הבורה שבחיילות יודעת שהגלולה הזאת אינה בטוחה לגמרי, וזמן ההמתנה הארור בציפיה לתוצאותיה, הוא ארוך יותר אפילו מהכתבה שלך על מגפי בוקרים. אם אז, בסבנטיז, גם אתה חששת שמא נכנסת להריון מווילי נלסון, אתה ודאי זוכר עד כמה מענה היא הציפיה למחזור משחרר.
אתה טוען ש"אם יש דבר שגברים צעירים טובים בו, במיוחד כשהם מתמודדים על חסדיה של חיילת צעירה, זאת אותה תחינה בכיינית בדבר רמת הגריעה מהתענוג המיני בשל מגבלותיו של הקונדום". אולי תחינות בכייניות הן משהו שאתה מתמצא בו, ואולי זאת סתם בכיינות שאתה מצטיין בה כל כך. מה שבטוח, מזמן לא התחרית על חסדיה של חיילת צעירה, וגם אם כן, ודאי שלא בהצלחה. לנשים
בוב דילן: "היום ביטלתי את המנוי שלי על מעריב"
9.5.2002 / 9:36